מבט מן האוויר: עמק הירדן בשנת 1944 בצבע ובזמן

מדי פעם, כשצופים בעבודות הנהדרות של ידידי יואב אבניאון (כאן צילומי הטייסת הבאוורית משנת 1917-18), שנוטל תמונות היסטוריות של הארץ, מעניק להן צבע ומחזיר אותן לחיים, נפתח התיאבון לעשות דבר דומה בעצמנו – וכמובן היה לי ברור שאבחר באזור של עמק הירדן.



במשעולים בין דגניה (ב') לצמח/סמח. מתוך: אוסף מטסון בספריית הקונגרס

לפנינו תצלום אוויר היסטורי יפה של דרום הכנרת ועמק הירדן, שצולם ב-16 בדצמבר 1944 על ידי טייסת 680 של חיל האוויר המלכותי הבריטי (RAF). התצלום, שמקורו באוסף המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, עבר עיבוד, צביעה וייחוס מרחבי (georeferencing) המניח אותו במדויק על גבי תצלום לוויין עכשווי.

עיבוד בתוכנת QGIS

מה רואים בתצלום?

המבט מגבוה מציג תמונת מצב ייחודית של המרחב בשלהי תקופת מלחמת העולם השנייה, רגע לפני ההתפתחויות הדרמטיות של 1948, של יישובים ערביים ויהודים ביחד במרחב. בקצה הכנרת בולטת העיירה צמח/סמח' עם בנייה צפופה. בסמוך לעיירה ומדרום מתחם תחנת הרכבת החשוב וממערב כבר שוכנת לבטח תחנת משטרת הטיגארט. במרחב החקלאי רואים שדות צרים וארוכים שאופייניים לשיטת ההורשה הערבית ושדות ומטעים גדולים לצד הקיבוצים. בנוסף אציין שבעת צביעת התמונה בעזרת ג'מיני AI הוא הוסיף על דעת עצמו ריבוע אפור גדול על שפת הכנרת בין דגניה א' לצמח שלא היה בתמונה המקורית. למעט מקרה זה לא הצלחתי לזהות המצאות ושינויים נוספים שלו…


העיירה סמח'/צמח
סמח' (בהמשך אני משתמש בשם המודרני צמח) התפתחה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה מכפר דייגים לעיירה קטנה, זאת בעקבות הגעת מהגרים אלג'יראים לאזור וכן בעקבות הגירת תושבים מצפונה של הארץ אל המקום. רבים מתושבי הכפר עסקו בחקלאות באדמות ג'פתליק בבעלות הסולטן, ולאחר מכן רכשו את האדמות לידיהם בתחילת תקופת המנדט. בעיירה התגוררו גם מספר משפחות יהודיות ולרוב נשמרו יחסים תקינים עם שכניהם הערביים ואף התפתחו שותפויות כלכליות.



המסגד (אחד משניים) בצמח. מקור: ויקיפדיה

קו מסילת הברזל שעבר במקום בראשית המאה העשרים הביא לתנופה ולגידול בשטח ובמספר התושבים. הוקמה תחנת רכבת מרכזית והופעל גם שירות ספינות בין צמח לטבריה ולכפר נחום וטבחה. בספטמבר 1918 נכבש המקום בידי הצבא הבריטי. גם בתקופת המנדט המשיכה העיירה להתפתח והופעל גם שדה תעופה בקו האוויר בין בריטניה להודו.



איור יפה של התקפת המטוסים על ספינה עותמאנית במהלך הקרב על צמח ב1918. מתוך: מוזיאון המלחמה האימפריאלי

התושבים תוארו בכתבות בעיתונות כחקלאים חרוצים ומנוסים, שעיבדו אלפי דונמים וגידלו בעיקר בננות ודגנים. לצד החקלאות המפותחת, עברו התושבים תהליך מודרניזציה מהיר והקימו בעיירה מבני מסחר ושירותים כמו בתי קפה, מסעדות ובתי מלון.
שלטונות המנדט בנו במקום תחנת משטרה גדולה לכיוון דגניה א', ובשנים 1947–1926 פעל ממזרח, במקום בו שוכן היום קיבוץ מעגן מחנה של חיל הספר העבר-ירדני – יחידה של הצבא הבריטי שהייתה אחראית על הביטחון באזור ובצומת הרכבת בצמח. המתחם הבריטי הקיף מבני מגורים, מנהלה, מועדון קצינים, אורוות סוסים ומחסנים.
גם לאחר מלחמת העולם המשיכה ההתפתחות בצמח אך היא נגדעה במלחמת העצמאות עם פלישת הצבא הסורי לעמק הירדן והקרבות שם שלבסוף הביאו לכיבוש העיירה בידי צה"ל. לאחר המלחמה פעלה במקום מעברת עולים למספר שנים. במקביל ובשנים הבאות נהרסו מבני העיירה וכיום ישנם באזור את מבני המועצה המקומית עמק הירדן, המרכז המסחרי והמכללה האקדמאית כנרת.


אנדרטת הזיכרון הראשונה שהוקמה בצמח לזכר חללי קרבות 1948 בקרב על עמק הירדן, גם אנדרטה זו כמו אבן הזיכרון הגרמנית הוצבה במיקום מדהים ומרשים למול הכנרת וההרים שמסביב לה. מתוך הארכיון הציוני המרכזי

דגניה ב'
היישוב הוקם בערב יום הכיפורים תרפ"א (21.9.1920) עם עלייתם לקרקע של 19 חברי קבוצת עבודה משלהי העלייה השנייה, אליהם הצטרפו 16 חברי "קבוצת בוברויסק" מראשוני העלייה השלישית. לאורך השנים המקום התפתח במהירות עם בניית "בית ראשונים" ב-1922 והבית הגדול השני ב-1927, רכישת הטרקטור הראשון בעמק הירדן (וכנראה בהתיישבות העובדת כולה) ב-1924, וחנוכת חדר אוכל מודרני ב-1932 שנחשב ל"בורגני" בעיני הקיבוצים השכנים.



ההתחלה וההגעה לנקודות היישוב לא היו קלים: "דגניה חיפשה בדחיפות קבוצה שתהיה מוכנה להתיישב על ידה. שליחיה הגיעו לקבוצת “עבודה” ꟷ קבוצה משימתית שיתופית נודדת ומבצעת עבודות בקבלנות שישבה בעת ההיא בכפר אוריה. קבוצת “עבודה” שלחה משלחת לברר אם דגניה אכן רוצה להקים דגניה נוספת בקרבתה. בבואם הם גילו הזנחה רבה ומצב רוח שפוף. אנשי דגניה חשו כי הם משאירים על המשלחת רושם קשה וארגנו עבורה שיט לילי בכנרת בליווי הקתרוס של יצחק בן-יעקב. שירה רומנטית והידיעה כי בדגניה התלם הארוך בארץ שכנעו את הקבוצה להגיע לעמק הירדן. בסיסמא “יחי התלם הארוך” פגשה קבוצת “עבודה” את האתוס של דגניה: המבחן הוא בזמן הארוך. כך נוצרה קבוצה חדשה: דגניה ב'. "
מתוך: מוקי צור, "לא בעבים מעל: מאה ראשונה לדגניה" (בפרויקט בן-יהודה).


תרשים מדידה וטריאנגולציה היסטורי (שרטוט ידני) באנגלית, המתוארך ל-22 בדצמבר 1924 ונחתם על ידי J.H. Mankin. התרשים מתעד את המרחב של דרום הכנרת ועמק הירדן בתקופת המנדט הבריטי, ומציג שימושים גיאודטיים לצד תיעוד היסטורי-התיישבותי נדיר של המיקום הראשון של דגניה ב' (דרומה יותר מהמיקום הנוכחי). מקור: המרכז למיפוי ישראל

בצילום האוויר משנת 1944 רואים את התפתחות מבני המשק בדגניה ב'. בפינה הימנית העליונה התפתחו הרפת (כיום חנות השוקלד גליתא ובפאב הבום) חדר האוכל הישן והמאפייה (כיום בית הקפה חנל'ה והכולבו). ממערב להם נבנו הבתים הגדולים, בתי אבן בני שני קומות לשימוש חבריה הקבוצה. מסביב לאזור הבנוי כבר ישנן חלקות גידולי שדה ומטעים. הקו האלכסוני שמגיע מכיוון נהר הירדן וממשיך דרום-מזרח מסמן את מיקומה של אמת המים המשותפת, מפעל המים הראשון שתכנן שמחה בלאס בארץ.



מתוך עבודת המוסמך של אמנון לויה: 'מקומו של ענף המדגה בתולדות ההתיישבות בשנים 1937-1949'. אוניברסיטת חיפה. 2000

בית-זרע והכפר עבודיה
הכפר הערבי עובדייה או עבודייה, שהיה ממוקם בנפת טבריה, מתועד ברשומות המס העות'מאניות מ-1596, במפת ז'אקוטן (1799) ובסקרי המאה ה-19 כיישוב חקלאי פורח בעמק הירדן עם בתי אבן ובוץ, בוסתנים, טחנות קמח המופעלות ממי נחל יבנאל ותעלות מים מן הירדן. האוכלוסייה הייתה מוסלמית מקומית. בתקופת המנדט הבריטי צמח הכפר מ-336 תושבים ב-1922 ל-870 תושבים ב-1945, אשר עיבדו שטח כולל של כ-5,173 דונם של גידולי שלחין ודגנים. באביב 1948 עזבו התושבים את ביתם, מרביתם לכיוון נצרת. כיום רבים מצאצאיהם גרים באזור אירביד בירדן.



חברי הקבוצה שהקימו לימים את בית-זרע היו חלוצים מגרמניה שנקראו "קבוצת מרקנהוף", על שם החווה בה עשו את הכשרתם החקלאית. בדצמבר 1921 עלו ארצה שבעת החברים הראשונים, שישבו בתחילה בעין גנים ליד פתח תקווה ולאחר מכן בעמק יזרעאל, שם חוו תלאות וקשיים רבים. בשנת 1926 קיבלו את הצעתו של יוסף ברץ, חבר דגניה א׳, לעבור לעמק הירדן והקבוצה עברה לאתר אום-ג׳וני שמדרום לכנרת עם הבטחה למעבר לנקודת קבע בקרבת מקום.


רק 'הנפתול הגדול' (הנפתול השלם היחיד בארץ לפי זלמן וינוגרדוב) מפריד בין שני הישובים. באדיבות ארכיון בית-זרע

בזמן רעידת האדמה הגדולה של 1927 הם שהו בחושות באום-ג'וני ולמזלם לא היו פגיעות בנפש. האתר היה שרוי בחורבן מוחלט והחברים התעקשו על זירוז המעבר לנקודת הקבע שאירע באותה השנה. לעומת היחסים המתוחים ששררו בין אנשי מנחמיה (מלחמיה) לערביי עבודיה, לפי זכרונות מייסדי בית-זרע מצטייר שלרוב היו יחסי שכנות טובים, למעט גניבות ציוד ותוצרת חקלאיים. בעייה נוספת הייתה העלאת עדרי הבקר על שדות הקבוצה, אז היה מוכתר בית-זרע יוצא לגרשם תוך הפגנת סמכות וכוח אשר עוררו בתושבי עובדייה יראה וכבוד כלפיו.



הריב הגדול היה בכלל בין התק"מ לקבה"א... באדיבות ארכיון בית-זרע

מסדה וסביבותיה
מסדה ושער הגולן הוקמו באביב 1937 במסגרת עליית חומה ומגדל. רכישת הקרקעות לשני היישובים נערכה במסגרת 'מפעל ארלוזורוב' , במסגרתו רכשה הקק"ל 8000 דונם מאדמות צמח, מהם הוקדשו כ- 2000 דונם לשני היישובים. מדרום לצמח נותרו עדיין אדמות בידי ערביי הכפר וניתן לראות את הרצועות הדקות והארוכות שלהם. בתמונה ניתן לראות גם קו ישר שיוצא מדרום לתחנת הרכבת ונשבר זוויתית וממשיך לכיוון הקיבוצים. קו זה היה תעלת נ"ט להגנה כחלק מקו אידן.



בשנות הארבעים של המאה העשרים הושלמה הסדרת קרקעות הקיבוצים בעמק הירדן וריכוזן בגושים לכל משק. הוקמו מכון מים משותף בירמוך אשר סיפק שפע מים. ענפי החקלאות הבולטים היו הבננות ובריכות הדגים. בתצלומי אוויר מהשנים לאחר קום המדינה כבר רואים שדות ומטעים האופייניים לחקלאות הקיבוצית.


מסדה כשנה לאחר העלייה לקרקע. מקור הצילום: ארכיון קק"ל. ראו כאן בויקיפדיה

ניתוח ותובנות גיאוגרפיות-ההיסטוריות

• תצלום האוויר מ-1944 מתעד מרחב פעיל שבו התקיימו יישובים ערביים ויהודיים אלה לצד אלה. הניתוח המרחבי מציג שונות מורפולוגית ברורה בין השדות הצרים והמוארכים של החקלאות הערבית המסורתית לבין החלקות הרחבות, המטעים ובריכות הדגים המתוכננות של הקיבוצים.
• צמח/סמח' תפקדה ב-1944 כעיירה שוקקת ומרכז תחבורתי שכלל תחנת רכבת, שדה תעופה ותחנת משטרה בריטית. בעקבות קרבות 1948 נהרס המרקם העירוני-היסטורי, וכיום משמש המרחב כמרכז אזורי-מוסדי הכולל את המכללה האקדמית כנרת ומבני המועצה האזורית.
• הלבשת התצ"א על תמונת לוויין עדכנית מאפשרת לזהות בדגניה ב' את מבני הליבה ההיסטוריים (כמו הרפת וחדר האוכל הישן), אשר עברו עם השנים הסבה לשימושים מסחריים וקהילתיים. תוואי "אמת המים המשותפת" ההיסטורית, שנראה בברור גם היום, היווה מחולל מרכזי בפיתוח החקלאות והרחבת ההתיישבות.
• תצלום האוויר משנת 1944 מציג את עבודיה ככפר חקלאי פעיל עם בוסתנים ותעלות מים, לצד תיעוד יחסי השכנות המורכבים עם קיבוץ בית-זרע הסמוך. כיום הכפר אינו קיים עוד, והשוואת המפות מציגה את השינוי הפיזי המלא שעבר המרחב מאז.
• העיגון המרחבי חשף תוואי ישר הנשבר בזווית מדרום לתחנת הרכבת בצמח – עדות פיזית לתעלת נגד טנקים שנחפרה כחלק מ"קו אידן" הבריטי. תוואי זה מאפשר לזהות על גבי המפה המודרנית את היערכות ההגנה הצבאית במרחב בשלהי מלחמת העולם השנייה. תוואי הקו נשמר גם כיום לאורך אחת הדרכים החקלאיות בין שני האזורים.

להרחבה

מוטי זוהר- על האפשרויות הרבות של שימוש ב-GIS ומדע נתוני המרחב להבנת העבר ותרחישים היסטוריים.

מוסטפא עבאסי- על התפתחות צמח/סמח' בקתדרה 153.

עידן בן-שלום (דגניה ב') על נהר הירדן באזור- סרט ביוטיוב.

קובץ הראסטר המעוגן- כאן.

תבוא על הברכה אחראית הארכיון בבית-זרע- ברכה בנתור היקרה עם שפע מידע היסטורי ועיוני שהעבירה אלי