Jonathan Sygmand ארכיונתן | Archyonatan

  לא קל לזהות כיום את מגדל הבטון ב'מוצב אורנה' אשר נמצא במצוק שמעל בקעת אל-חמה (חמת-גדר) כחלק ממבנה מצודת טגארט. המקום הוא שטח צבאי וסגור למבקרים, כך שניתן לתצפת עליו רק ממעל ולרוב תשומת הלב מופנית לביצורים הצבאיים שבמקום. בנוסף, בשטח הבקעה ישנם מבנים ואתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים מעניינים ומרשימים ביותר כך שהמבנה, ממנו נותרו שרידים מועטים, נשכח מלב. את סיפור מבנה המשטרה הכרתי בקיץ 2011 בעת עבודתי בבריכות הדגים של קיבוץ מבוא-חמה ששוכנות באתר. שריפת קוצים פרצה ב'מוצב אורנה' והלכנו עם מכלית מים לעזור לכבות את האש. אז סיפר לי אמיתי שלם, מראשוני הקיבוץ ששכן בתחילתו במבני תחנת הרכבת של אל-חמה, שמדובר במצודת טגארט. מבנה המשטרה במצוק שמעל אל-חמה היווה חלק ממערך מצודות הטגארט שנפרשו בכל רחבי ארץ-ישראל. מבנים אלו הם מהבולטים והחשובים בנוף ובזיכרון הקולקטיבי והביטחוני   מזמן שלטון המנדט. המצודות שימשו כתחנות משטרה שהוקמו על ידי ממשלת ארץ ישראל המנדטורית בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת כדי לתת מענה לבעיות ביטחון הפנים בארץ. מיקום המשטרות נבחר בעיקר   לאורך צירי תחבורה של רכב...

שורת הבתים של 'כפר הנופש הסורי'- החזית הקדמית הפונה לירמוך שורת הבתים של כפר הנופש. החזית האחורית חמת גדר (מונח ישראלי המקביל למונח אל-חמה בו השתמשתי לשם המקום עד לשנת 1967) שוכנת בבקעה קטנה בערוץ הירמוך העשירה במים ובצמחייה. היא מובדלת מסביבתה במדרונות תלולים המקיפים אותה מכל עבר. זוהי חלקת ארץ ייחודית, בה שילוב בין הנוף הטבעי לבין פעילות האדם לאורך התקופות ההיסטוריות השונות, השאיר לנו אתר ארכיאולוגי מרשים ומתחמים היסטוריים מעניינים ומיוחדים. אל-חמה בשנת 1938 , כמעט ללא מבנים. שם הצלם: הנס קשוב. מתוך: אתר אלבום הקורפורל, ספריית יונס וסוריאה נזריאן, אוניברסיטת חיפה, 2014 .     http://lib.haifa.ac.il/collections/corporal/index.php?option=com_content&view=article&id=154:019v1&catid=9:albumpages&It נצפה בתאריך 27/02/19 האתר הארכיאולוגי הבולט והמיוחד ביותר הינו אתר המרחצאות מהתקופה הרומית והביזנטית, אשר נחפר בשנות ה-80 של המאה העשרים. אתר משמעותי נוסף הוא בית הכנסת שנחפר עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת. את האתר ההיסטורי המרשים ביותר...

בריכות הדגים של בית-זרע (התל ליד הוא שרידי הכפר עובדייה). מתוך: ארכיון בית-זרע הניסיון הרציני הראשון להחזקת דגים בבריכות בארץ, גידולם ושיווקם, היה בקורדני   בעין-אפק אשר בעמק זבולון באמצע שנות השלושים. קיבוץ ניר-דוד, בסוף שנות השלושים של המאה העשרים, היה ראשון הקיבוצים להכנסת המדגה כאחד מענפי המשק והחרו החזיקו אחריו משקים נוספים בעמק בית-שאן, בעמק החולה ובמפרץ עכו. יישובי עמק הירדן החלו בפיתוח  ענף המדגה בראשית שנות הארבעים, עם ריכוז אדמות הכפר הערבי צמח בידי הקרן הקיימת לישראל והקמת מפעל המים האזורי להשקיית האזור ממי הירמוך. גורמים אלו אפשרו הפניית משאבי קרקע ומים גם לשם הקמת ענף בריכות הדגים כשקבוצת כנרת וקבוצת דגניה ב' היו הראשונות לחפור בריכות בשטחי ביצות שלא צלחו לגידולי חקלאות- כנרת באפיק הקדום של מוצא הירדן מן הכנרת, ודגניה ב' בשטח ה'זור' של הירדן, אותו ניתן היה למלא מים בגרביטציה. הגורמים העיקריים להכנסת הענף לאזור היו הרצון לפתוח אפיקי פרנסה חדשים, האפשרות לניצול שטחים שלא התאימו לעיבוד חקלאי אחר ושפע מים מנהרות הירדן והירמוך. ההצלחה הכלכלית היית...