ארכיון הבלוג

יום חמישי, 2 בדצמבר 2021

כשהנזירים בקאסר אל-יהוד רצו לגדל קרפיונים ...


תמונת המנזר לפני ההרס ברעידת האדמה בשנת 1927. בכניסה ניתן לראות כרכרה עם סוסים. מתוך אוסף מטסון

מנזר סנט ג'והן או קאסר אל-יהוד (כך במפות של המרכז למיפוי ישראל) שוכן ממזרח ליריחו בשיפולי הע'ור (כיכר הירדן), ממש לפני הירידה אל הזור  (גאון הירדן). המנזר היווני-אורתודוכסי קרוי על שם יוחנן המטביל אשר לפי האמונה הנוצרית הטביל את ישו בנהר הירדן. השם קאסר אל-יהוד ניתן לו על בשל היות המבנה בצורה של מצודה והמילה יהוד משמרת בשפה הערבית את המסורת לפיה באזור זה חצו בני ישראל את הירדן בתקופת ההתנחלות. המנזר הנוכחי בנוי על שרידי מבנים קדומים יותר, כאשר על קיומו של מנזר במקום ידוע כבר בתקופה הביזנטית מן המאה החמישית לספירה. המנזר נהרס במספר רעידות אדמה בעבר, האחרונה זו החזקה בשנת 1927, ושופץ ושוחזר בכל פעם מחדש. 

המבנה כיום בשנת 2021. צילום: אילונה זיגמנד


בעקבות תנופת עולי הרגל בתקופה הביזנטית נבנו באתר מנזרים נוספים אולם הם הלכו ודעכו במשך המאות ורק מנזר סנט ג'והן שרד לתוך התקופה העות'מאנית ועד לתקופת המנדט. במפה המצוינת של הקרן הבריטית לחקירת א"י (סוף המאה התשע-עשרה) ניתן לראות שזהו המנזר היחידי שפעיל וקיים. 

אזור אתר הטבילה (בפינה הימנית העליונה) במפת הPEF. מתוך האתר המצוין של אוסף המפות ע"ש דיוויד רמזי

מכיוון שהאזור היה בבעלות הסולטן הועברו האדמות בהמשך לידי ממשלת המנדט. אזור אתר הטבילה, אף שהוא מהווה אתר ראשון במעלה בחשיבותו לנוצרים לא נרשם כמקום קדוש בסטטוס קוו, והדבר אפשר מכירת אדמות וחלקות עבור העדות הנוצריות הנוספות אשר הקימו שם מבני דת לצורכיהן.  יש לציין שהבריטים לא התירו בניית מבני דת בסמוך לנהר עצמו ולשם היו רשאים להגיע כל בני העדות לטקסי הטבילה.   במפה המנדטורית משנות הארבעים של המאה הקודמת ניתן לראות שסמוך למנזר סנט ג'והן ממוקמים מנזרים נוספים של עדות נוצריות אחרות. 
מהאתר Israel Hiking Map בשכבת מפות עתיקות

אחרי הסקירה הקצרה אפשר להגיע לעניינו. בארכיון המדינה נסרק לאחרונה תיק מסמכים מעניין שעלה למרשתת וכותרתו היא 'בקשת מתן הלוואה למנזר סנט ג'והן עבור בניית בריכות דגים'. במכתב, מתאריך 22/02/1945 הרשום בכתב ידו של אב המנזר וממוען אל הנציב העליון הבריטי בארץ ישראל, לורד גורט, מבקש הכותב הלוואה של 2000 לירות ארץ ישראלית עבור בניית בריכות דגים. המכתב רשום בלשון מליצה, התחנפות והבעת רגשי כבוד והערצה לנציב העליון. אב המנזר מציין שהמקום קיים כבר כאלף ושבע-מאות שנה ושרד חילופי שלטון רבים. בעבר היו בידי המנזר ארבעים אלף דונם- מגשר אלנבי בצפון, עבור ביריחו ממערב ועד לצפון ים המלח בדרום- אולם אדמות רבות נלקחו מהם וניתנו לאפנדים ערבים ולעדות נוצריות נוספות. רעידת האדמה בשנת 1927 הסבה נזק גדול למנזר וזרם המבקרים והצליינים, אשר כלכלת המנזר התבססה עליהם רבות כמעט ופסק.
צילום ההרס שבמנזר בעקבות רעידת האדמה. מתוך אוסף תצלומים של הספרייה הלאומית לתיעוד ההרס ברחבי ארץ-ישראל

לפיכך מעוניינים אנשי המנזר לבנות במקום בריכות דגים, בדיוק כפי שעשו המתיישבים היהודים (הכוונה היא כנראה לאנשי בית-הערבה שהקימו בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת חלקות חקלאות ובריכות דגים ליד מפעל האשלג הצפוני). הכותב מציין את קרבת המקום לנהר הירדן אשר יוכל לספק מים עבור הבריכות והוא בטוח בהתכנות הכלכלית של הענף ושהוא יחזיר את ההלוואה בהקדם האפשרי. סיום המכתב ממשיך בהתחנפות ובהבעת רגשי התודה והוא אף מברך את הנציב העליון בברכת 'אלוהים נצור את המלך'(!)
הדפס של המכתב בתיק ארכיוני ISA-MandatoryOrganizations-SecretaryAgri-000advq



הדג (וסמל הדג) הינו בעל חשיבות רבה בעולם הנוצרי והוא אחד הסמלים הראשונים שאומצו. על פי המסורת, ביצע ישו  בכנרת מספר ניסים הקשורים בדגים. כמו כן תלמידיו ושליחיו הראשונים היו דייגים אותם פגש ישו  בעת עבודתם בימה והוא הבטיח להם שאם ילכו אחריו הם יהיו 'דייגי אנשים'. הנצרות בראשית התגבשותה השתמשה במילה דג ביוונית כראשי התיבות "ישו המשיח בן האלוהים המושיע".  
סמל הדג בנצרות הקדומה. מתוך וויקיפדיה



בעקבות הפנייה של המנזר אל שלטונות המנדט נרשם בהתכתבות פנימית של אנשי משרד החקלאות והדייג של הממשל המנדטורי שנעשתה במקום בדיקה מקצועית שהראתה שאין שום מניעה להקמת בריכות דגים לגידול קרפיונים (כך במכתב) באזור אולם ישנן שתי בעיות אחרות: הראשונה היא בעיית הבעלות על הקרקע כאשר באותן שנים ניהל הוואקף המוסלמי משפט בניסיון להשבת אדמות באזור יריחו לבעלותו. הבעיה השנייה הייתה פנימית בתוך אנשי העדה היוונית-אורתודוכסית וזאת מכיוון שאב המנזר פנה אל הממשלה מבלי לערב את מנהיגי העדה בירושלים ואלו ביקשו לעצור את המשך הפעילות עד שיבררו את הנושא בינם לבין עצמם.
אין בתיק הנ"ל מסמכים נוספים ומכאן אני מניח שהעניין לא יצא בסופו של דבר אל הפועל. אולם התכתבות זו פותחת בפנינו צוהר אל הקשרים וההתנהלות בין הממשלה לעדות הנוצריות השונות. מסירת אדמות הכנסייה היוונית-אורתודוכסית לעדות נוצריות אחרות מראה על חולשת הכנסייה באותה עת ואת כוחה הרב של ממשלת המנדט. יש להניח שהיום הדבר לא היה קורה מבלי לגרום לסכסוך ולהרמת קול צעקה בעולם הנוצרי ובהתנהלות הפנימית בארץ. נוסף לכך אפשר לראות שאנשי המנזר היו ערים לנעשה מסביבם ולאפשרויות הכלכליות החקלאיות שפותחו בידי ההתיישבות הציונית בארץ. נכתב והוזכר כבר רבות על התפתחות המשק החקלאי הציוני בעקבות המושבות החקלאיות הטמפלריות ואילו כאן אנו זוכים למבט על קשרי גומלין הפוכים של למידה וניסיון לפתח בעקבות החקלאות היהודית. 
דייגים בבית הערבה בשנות הארבעים (מהלך קילומטרים בודדים דרומה מקאסר אל-יהוד) כותרת הדף: "בית הערבה- הפרחת האדמה המלוחה". מתוך אתר ynet בכיתוב במקור רשום מתחת לתמונה: ערוגות המים שימשו להדחת המלח וגם כבריכות דגים

תמרה בביקור במקום ב2020


  • להרחבה 
  • אתר הטבילה קאסר אל-יהוד באתר האינטרנט של רט"ג
  • בפודקאסט 'חיות כיס' על הפן הכלכלי של אתרי הטבילה השונים פרק 120: הולי ביזנס
  • ליאור חן, "נהר זורם ביניהם: מעשה ההתהוות של שלושה אתרי טבילה לאורך נהר הירדן", עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית.
תודה רבה לד"ר יקי אשכנזי על הטיפים הקטנים והמועילים שנתנו לי את הדחיפה הסופית לכתיבה על הנושא

יום שני, 15 בנובמבר 2021

10/02/2018- הכטב"מ האיראני שהופל באזור בקעת הירדן- חלקים ממנו נפלו במאגר דגים/השקייה שגדותיו נעים ומשנים את קו הגבול עם ממלכת ירדן


*קרויוז אישי קצר- כאשר הופל הכטב"מ ביום שבת לפנות בוקר אני בכלל הייתי בטיול באזור ים המלח. כמו דייגים טובים קמנו לקפה בזריחה וראינו מצפון שובלי עשן גבוהים ורבים. עוד בחמש בבוקר קיבל אורי חברינו טלפון נזעם מאשתו בעמק המעיינות אשר הייתה נצורה בחדר הביטחון בביתם עם ארבעת ילדיהם. אורי כמובן שיחק אותה אדיש והמשיך אתנו לטיול מהנה בנחל משמר...*

קו שביתת הנשק משנת 1949 בין מדינת ישראל לממלכת ירדן בין חמת גדר לטירת צבי חפף לקו הגבול הבריטי משנות ה20 של המאה הקודמת- קו אשר הפריד מנהלתית בין עבר הירדן המזרחי והמערבי. בדיונים הבריטים לגבי מיקום קו הגבול, שכן בריטניה שלטה בכל האזור, הוחלט שהקו יעבור באמצע נהר הירדן ושאם יחולו שינויים טבעיים בתוואי זרימת הירדן יזוז איתם גם קו הגבול. 
חלקים מהכטב"מ שהופל בשנת 2018 (שהיה חמוש בחומרי נפץ וזוהה עם כניסתו לארץ והופל די מהר בידי מסוקים) נפלו במאגר מי השקייה וגידול דגים של קיבוץ כפר-רופין. המאגר נמצא ממש ממזרח לקיבוץ, בתלולית מדרום לו בית הקברות וממערב למאגר תל ערטל (חץ השלום).
מאגר זה, מאגר עמוד לא היה קיים עד שנות ה-70 של המאה הקודמת מכיוון שהוא היה חלק מנפתולי הירדן (על כך מיד במפות).

נפתולי הירדן משתנים ומשנים צורה וכך היה גם בחלק זה של הירדן. ביקרתי בארכיון הקיבוץ ומצאתי התכתבויות על השמשת המקום למאגר מים וגידול דגים בין קיבוץ כפר-רופין, אגודת המים האיזורית וכמובן גם הצבא.
הנפתול הנ"ל היה מוצף ומתרוקן במהלך שטפונות של הנהר ובתחילת שנות ה-70 הוחלט להשמישו לגמרי. דרך המערכת שמהווה את צלעו הצפונית של המאגר אטמה אותו לחלוטין למול הירדן.

במפה מראשית שנות ה-40 המאגר אינו קיים- רואים רק את נפתול הנהר. אזור המאגר מסומן בכוכב אדום. קיבוץ כפר רופין עדיין רשום בשם הקבוצה המקורי שלו- מסד 

בתצלום לווין אמריקאי מסוף שנות ה-60/תחילת ה-70 (קישור לתצ"אות כולם) ניתן לראות שעדיין המאגר אינו קיים- שוב מסומן מיקום המאגר בכוכב אדום. מדובר בלווין אמריקאי שצילם את כל אזור המזרח התיכון בין שנת 1960 לשנת 1972 והאמריקאים העלו את כל תצלומי הלווין למרשתת





במפה מעניינת מספטמבר 1973- צו סגירת אלוף (חופי) של אזורים קרובים לגבול- היום גדר המערכת . העליונה- מסומן באדום אזור המאגר שכבר קיים בשטח אולם עדיין לא עודכן במפות. עקב חדירות מחבלים ומיקוש בשטחי ה'זור' שממערב לירדן הוציאו בצבא צו סגירה לאזורים אלו ואז גם הוקמה גדר המערכת העליונה אותה ניתן עדיין לראות במקומות רבים בעמק הירדן ובבקעת הירדן


 
 בתצ"א עדכני של השנים האחרונות מ'גוגל ארף' כבר רואים בבירור את המאגר הקיים ואת דרך המערכת שנמצאת ממש על גדתו הצפונית של המאגר. המאגר כבר אינו פעיל ובחורף זורעים בו בדרך כלל חיטה. בשנים גשומות עולה נהר הירדן על גדותיו ובאזור של נפתולים בהם זרימת המים איטית הוא מציף את סביבותיו. כך ישנן פעמים בהן המאגר מתמלא במים ויבול החיטה אובד

בשנים האחרונות היו תוכניות של רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע ומרכז הצפרות המקומי להפוך את המאגר למרכז צפרות , מחקר ותצפיות, תכניות שעדיין לא יצאו אל הפועל
המאגר כיום נטוש ואדמתו הבוצית מכוסה בצמחיית פרא להנאת החיות וציפורי הבר. הכביש שנראה בקצה המאגר הוא כביש גדר המערכת




יום שישי, 9 באפריל 2021

המלך של הירמוך- הגשר הגדול על נהר הירמוך

It stood just over the westernmost of the Yarmuk bridges, a steel masterpiece whose destruction would fairly enrol me in the Gadarene school מתוך הספר: 'שבעת עמודי החוכמה'



ההגעה אל הגשר וההתבוננות בו מקרוב עוצרת נשימה!!! שימו לב למעלה לפילבוקס המשמר

כך מתאר ט.א.לורנס את הגשר כאשר הוא מתצפת עליו כהכנה לניסיון לפוצץ אותו (ניסיון שכשל) בשנת 1917. ואכן לרוב אין לתאר גשר זה בלי האופציה ההגיונית של שימוש במליצות לשון. הוא קיים כבר כמעט 120 שנה וסיפורו חוזר ונשזר בתולדותיה של הארץ ובסיפור הציוני והישראלי. כיום נמצא הגשר מעבר לגדר המערכת שמעל הירמוך והגישה אליו אפשרית רק באישור צבאי או בטיולים מאורגנים. בזכות טיול כזה שנערך מטעם בי"ס שדה קשת-יהונתן במרץ 2021 זכיתי להגיע אל הגשר הנפלא הזה. ותאמינו לי, אם תהיה לכם הזדמנות להגיע לשם, קחו אותה ישר. מראה הגשר במבט מגובה העיניים שווה יותר מכל תמונה מקרוב או מרחוק... 
לגשר זה מספר שמות פופולאריים ונראה לי שהשגור ביותר הינו גשר אל חמה ובו אשתמש לרוב ( על מגוון השמות אדבר בהמשך).
תמונה יפה ומזווית פחות מוכרת לנו הישראלים- צילום מהצד הירדני של הגשר

גשר אל חמה על מסילת הברזל בירמוך היה חלק משלוחת חיפה-דרעה שקישרה בין הים התיכון לבין המסילה החיג'אזית מדמשק ועד לעיר מדינה. בניית הקו החלה בשנת 1903 ובאוקטובר 1905 הושלם הקו עד לעיר דרעה. הבדלי הגובה בין הכנרת לדרעה היו כ-700 מטר והם גישרו על 50 ק"מ בקו אווירי. הוגה המסילה, היינריך אוגוסט מייסנר, בחר בתוואי זה מכיוון שהיה יחסית נוח (לעומת תוואים שונים שהוצעו בעבר) וכן משופע במים לדודי הקיטור. אולם תוואי זה חייב שימוש במגוון של מבנים מלאכותיים- סוללות עפר, מנהרות, גשרים וויאדוקטים (גשר שבנוי מעמודים וקשתות ונושא דרך/ מסילה). 
קטע זה היה המסובך והיקר ביותר והצריך תכנון מעולה של מייסנר. העבודה בקטע הירמוך שובשה תכופות עקב מפולות אדמה ושיטפונות עזים בנהר. חלקי הגשרים והחומר לבניית המנהרות נסחבו ביד בידי פועלים במעלה הנהר. בעלייה בת 73 הק"מ נבנו 329 גשרים קטנים וגדולים, כשבגדולים שבהם נבנו משני צידי הנהר קשתות אבן ובאמצע הונחו קונסטרוקציות פלדה ארוכות. כמו כן נחצבו בעמק הירמוך שמונה מנהרות באורך כולל של 1110 מטר, אחת מהן אף נחצבה בצורת עיקול. 
 גשר הירמוך מספר 2 (גשר מספר 1 חצה את הירמוך ממש לפני היפגשו עם נהר הירדן), מספור שניתן בידי מייסנר בעת תכנון הקו ומוזכר כך גם בדו"ח הריגול הבריטי של לויטננט-קולונל מאונסל משנת 1907, ניצב בקילומטר ה-93.4 מתחנת המוצא בחיפה. הגשר נבנה בין השנים 1904-1905 והוא היה הארוך, הגדול והגבוה בגשרי ארץ-ישראל. הגשר נמתח לאורך כ-130 מטר מעל נהר הירמוך ומתנשא לגובה של כ-20 מטר מעליו. לגשר שלושה מפתחים על עמודי אבן, שני הצדדיים באורך של כ-30 מטר כל אחד והמפתח המרכזי באורך של 50 מטר!!! בנוסף לכך בצדו המזרחי נוספו ארבע קשתות אבן באורך של כ-20 מטר להשלמת חציית הערוץ הרחב.

 לגשר זה ישנם מספר שמות, אם רשמיים ואם בפולקלור הציוני. השם הראשון הוא גשר הירמוך, זאת למרות שישנם על תוואי הנהר עוד גשרים רבים. לורנס איש ערב קורא כך לגשר זה כאשר הוא משקיף עליו בסוף שנת 1917 ומתכוון לפוצץ את אחד מגשרי הירמוך בכדי לנתק את הצבא העות'מאני בארץ ישראל מבסיסו שבדמשק. הוא צעד ורכב מעקבה [!] ועד לאום קייס שמעל אל חמה. לורנס הרומנטיקן מתאר את גשר מספר 2 אותו ניתן לראות מאום קייס "יצירת מופת של ברזל". לדעתו, הריסת הגשר הייתה מכניסה אותו לפנתיאון השמות מן העבר שנאמרים בנשימה אחת עם חמת גדר... כעבור שנה בספטמבר 1918, התכוון לורנס לחבל בגשר בשנית, אך גם הפעם לא הצליח ובמקום זאת פנה לנתק את הקו שבין עמאן ודרעא. השם גשר הירמוך יכול בכל זאת להתאים בשיח הישראלי מכיוון שזהו הגשר הגדול והבולט ביותר בתחומי הארץ וכמובן גם בעקבות ליל הגשרים והחבלה בגשר אשר לא תוקן מעולם. 

 
השם גשר ירמוך נזכר בעיתון הצופה מתאריך 21.04.1944 בדיווח על הכשרת מטבח הנוטרים

השם השני הוא גשר אל חמה (חמת גדר), אולם גם גשר מספר 3- ג'יסר אל באנה- ממערב לחמת גדר וגם גשר מספר 4- ג'יסר אם בוטמה- ממזרח לאתר יכולים לשאת בתואר הכבוד של גשרי אל חמה. שם נוסף לגשר הוא גשר הרוחות, זאת בשל הרוחות העזות שנושבות בערוץ הנהר וכמובן בגשר הגבוה שמעל. שם זה רשום גם באתר האינטרנט של הפלמ"ח לצד השם גשר הירמוך. חבל רק שבאתר המכובד אנו רואים תמונה של גשר מספר 3- מאחוריו נראה היטב אתר המרחצאות והתל עליו מצא אביגד את בית הכנסת העתיק... השם הערבי של הגשר או האזור הוא ג'יסר אל האווי/ חאווי. לפי מדריך הטיולים שמעון גת (כתב על כך בפייסבוק שלו) הוא נקרא כך על שם אפאנדי מקומי שהיו לו אדמות מצפון וממערב לגשר. שם דומה מצאתי אצל שומכר בסקר שלו על רמת הגולן בסוף המאה התשע עשרה (הוצאת אריאל- שומכר: הגולן- סקר, תיאור ומפוי) כאשר הוא מזכיר את השם אל חאויאן לקטע הקניוני הצר בו מתחתר הירמוך בין צוקי הבזלת הזקופים ממזרח לתל דויר. 


בדיווחים הרשמיים- כאן של עיתון המשקיף מתאריך 18.06.1946- נכתב ג'יסר אל חאווי

בזמן מלחמת העולם הראשונה היווה הגשר מטרה לפעולות חבלה. כבר בראשית המלחמה קרס פון קרסנשטיין שפעל עם הכוחות התורכיים בארץ זיהה את הבעיתיות של תוואי המסילה הבודד בעמק הירמוך. עם שפע המתקנים המלאכותיים על המסילה שיכולים להוות מטרה למפגעים היה לדבריו להשגיח על המסילה היטב וכן לתחזק את מצבה הפיזי כל הזמן. הייתה מחשבה של אנשי נילי לפגוע באחד מגשרי הירמוך או בגשרים בג'יסר אל מג'מעא אולם  הדבר לא עלה בידם. כאמור תכנן לורנס לפוצץ את הגשר בסוף 1917, זאת בברכת אלנבי אשר כוחותיו פעלו באותה עת לכיבוש מרכזה של ארץ-ישראל, אולם התכנית לא יצאה אל הפועל. בספטמבר 1918 בזמן מערכת מגידו להשלמת כיבוש ארץ ישראל כולה נהרס הגשר בפעם הראשונה אולם אין תמימות דעים לגבי זמן הפיצוץ והנסיבות שהובילו לכך. בחלק מהמחקרים נרשם שהגשר כבר פוצץ בתאריך 21.09.1918 על ידי התורכים הנסוגים אשר תיקנו אותו חלקית מיד לאחר מכן בכדי להשלים את נסיגתם מצמח (ראו אצל יהודה לבנוני) ובמקורות אחרים נרשם שהגשר פוצץ לאחר הקרב בצמח ב25-26.09.1918 על ידי הכוחות שנסוגו מצמח במעלה הירמוך ואל עבר דרעה. בספרות הרשמית של הבריטים והאוסטרלים על הלחימה בחזית ארץ ישראל כתוב על פטרול בריטי שנשלח לאחר כיבוש צמח מזרחה אל עבר גשרי הירמוך. הכוח הגיע אל הגשר הראשון (כך במקור, יש להניח שהכוונה לגשר מספר 2) ואיבטח אותו אולם הוא לא המשיך לעבר הגשר השני (גשר מספר 3) והכוחות הנסוגים פוצצו אותו. בהמשך נקרא הכוח לחזור חזרה ולנוע לעבר טבריה. פקודת הנסיגה הכללית לכוחות התורכיים והגרמניים ניתנה ב-26.18.1918 עם הוראה לפוצץ את הגשרים והמנהרות במעלה הירמוך. אז כנראה פוצץ הגשר הגדול, גשר מספר 2.


קטע מההיסטוריה הרשמית של הצבא הקנדי בו מסופר על תיקון הגשר (בראש העמוד המצולם). שימו לבכם לעובדה שגם גשר מספר 3 חובל על ידי התורכים הנסוגים ונזקק לתיקון

יחידות ההנדסה הקנדיות עמלו קשות על תיקון הגשר (הגשרים) ובסוף אוקטובר מדווח שהקו מחיפה עד דרעה ואל עבר דמשק פועל כסדרו. התיקון שהוצב היווה פתרון מהיר, מבנה של קורות עץ שתמכו את החלק האמצעי. תיקון זה היה זמני ובכתבות מעיתונות התקופה כפי שמובא אצל לבנוני נשרפו חלק מתומכות הגשר בהתנפלות של בדואים מעבר הירדן המזרחי. התערערות תומכות העץ של הגשר הצריכה תיקון מחודש ורציני של הגשר אשר התבצע בשנת 1922. את החלק האמצעי הזמני החליפה תומכת ברזל ענקית במשקל של 120 טונות אשר הוסעה אל עבר הגשר. התומכה הורדה באמצעות פיגומים בין שני העמודים המרכזיים והוצבה כנדרש. 

הובלת המקטע האמצעי אל עבר הגשר.מתוך: רישום תמונות מתיק מחלקת ההנדסה של רכבת המנדט מספר 129/3227(2);                                                                                                                                  Damage to Yarmuk Bridge No.2 - Km.93.400 H.R. Main Line on 16/17 June, 1946 

והנחת הקורה האמצעית במקומה. מלפנים נראה גשר הולכי רגל שכנראה שימש את העובדים לחציית הנהר. (תיק תיקון הגשר)

שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת לא היוו שנים מעניינות וסוערות לגבי גשר אל חמה ונראה שתנועת הרכבות בתוואי הירמוך פעלה כסדרה. בשנות העשרים הושלמה תמונת שטחי המנדט בין הבריטים לצרפתים. בקעת אל חמה ורצועת הירמוך ממערב לה נכללו בתחום המנדט הבריטי, בתחילה של כל עבר הירדן ולאחר מכן של עבר הירדן המערבית. קו הרכבת לעומת זאת נכלל בתחום הפעלת הרכבת המנדטורית הסורית-צרפתית כאשר תחנת צמח שימשה כתחנה משותפת לשתי הנהלות הרכבת. בקישור למפה משנת 1942 (מאתר הספרייה הלאומית) בגישה מקוונת ניתן לראות שקו הגבול עובר מצפון לכביש שמוליך אל עבר בקעת אל חמה עד לגשר מספר 4- גיסר אום בוטמה- שם הגבול פונה דרומה ושוב מערבה באמצעו של נהר הירמוך. בין גשר מספר 2 לגשר מספר 3 המסילה עברה בשטח המנדט הבריטי של עבר הירדן המזרחי וכך גם במקומות נוספים במעלה המסילה. בזמן מאורעות 'המרד הערבי' נבנה כנראה הפילבוקס שנראה גם כיום מעל הגשר וכמוהו נבנו נוספים בגשרים ובצמתים חשובים בכל רחבי ארץ-ישראל.
סיפור מעניין ומרתק על חציית הגשר ברגל כשלפתע פתאום הופיעה רכבת התפרסם לאחרונה ברחבי המרשתת. לפי הכתבה, עקב הטראומה של חציית הגשר והופעת הרכבת, הילדים שהשתתפו בטיול לא זוכרים מאומא משאר ימי הטיול או חוויות נוספות שקרו להם. הסיפור הובא במקור באתר של גייזי שביט עוד בשנת 2006 בידי אבי נבון. הגשר המרשים היווה השראה ומושא לצילומים למספר רב של אנשים ומטיילים שעברו שם בדרך לאל חמה. ראו לדוגמה כאן מאוסף הצילומים של משפחת מולר משנת 1937 נראה מרחוק הגשר ומשמאלו נתיב מסילת הברזל לכיוון אל חמה (בכיתוב לתמונה נאמר שזהו הכביש שעולה לרמה). 
להלן צילום מעולה נוסף- של משפחת שוורץ, ההורים ושתי בנותיהן (?), יושבים למנוחה באזור שהיום מהווה את צומת העלייה לרמת הגולן ומשקיפים על הגשר ההרוס. מתוך: שורץ, משה and שורץ-הילר, טרודי 1946. מבט לקניון ונהר הירמוך מצפון לדרום . קישור למקור התמונה סדרה: ביתמונה. אסף מיקו (משה) שורץ וטרודי שורץ-הילר


במקרה או שלא במקרה השתמשו באמתלת הטיול אל המרחצאות והמעבר בסמיכות לגשר  גם אנשי הפלמ"ח בסיורים המקדימים שלהם כהכנה לפעולה של 'ליל הגשרים' בשנת 1946. אם בהחבא כשהם מגיעים ממערב ועולים במעלה הנהר ואם ממזרח כזוג טיילים שיצאו מהמרחצאות לטיול רומנטי על שפת הירמוך. על ביצוע הפעולה והפיצוץ עצמו נכתב רבות ואפשר למצוא על כך מידע רב. אני רק אוסיף על ההשפעה שלו מבחינה 'תרבותית'. לצד 'שיר הגשר' שנכתב על פיצוץ גשר שייך חוסיין הפחות ידוע ואחיו המפורסם 'דחליק מוטק'ה' מופיע ספציפית גשר הירמוך שפוצץ בספור קצר של הסופר מתי מגד משנת 1949. בסיפור שנקרא 'המגדל הלבן' (כשם קובץ הסיפורים כולו) נכתב על המגדל הלבן (מגדל המים?) אשר בלט למרחוק וכמו שמר על הלוחמים שיצאו אל עבר הגשר. מתי מגד הצטרף לחוליית החבלה כמשקיף מטעם מטה הפלמ"ח (כך בספרו של אוריאל אופק על ליל הגשרים) וכנראה אירוע זה נצרב חזק בתודעתו והוא ראה לנכון לכתוב על כך. בערך בוויקיפדיה באזכורים על ליל הגשרים בתרבות לא מופיע ספר זה ושווה אולי שמישהו ירים את הכפפה ויכניס גם אותו.
צילום של עטיפת הספר שיש לי עותק ממנו בבית

וכך מתחיל הסיפור... (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1949)

פיצוץ הגשר בשנת 1946 סתם בדיעבד את הגולל על קו הרכבת מחיפה לדרעה, ולאחר מכן לא נערכו עוד נסיעות ישירות בין שתי הערים. בתיק מארכיון הרכבת שכותרתו 'נזק לגשר הירמוך מספר 2' נסקרה ההיסטוריה של הגשר, מהקמתו ועד לשנת 1946. גם בשנה זו הוחל בתכנון לתיקון הגשר והשמשתו מחדש. בתיק (וגם אצל לבנוני) יש מסמכים על חברת ההנדסה החיפאית פנטה-גולדשמיט שנשכרה לביצוע העבודות והחלו בהכנות לוגיסטיות ותכנוניות לתיקון. מבנה הבטון שנמצא ממש בסמוך לגשר הוא מתקופה זאת. לבסוף הגשר לא תוקן וכנראה הסיבה המרכזית לכך הייתה הבנה פנימית בבריטניה ובממשלת המנדט על סיום השליטה בארץ שהלך והתקרב.

הגשר מהבנייה המקורית ועד לתיקון הארעי בשנת 1919. מתוך: רישום תמונות מתיק מחלקת ההנדסה של רכבת המנדט מספר 129/3227(2);                                                                                                                                     Damage to Yarmuk Bridge No.2 - Km.93.400 H.R. Main Line on 16/17 June, 1946

הובלת תומכת הברזל החדשה והצבתה במקום, 1922. (תיק תיקון הגשר)


סיום סופי של התיקון ובדיקת עמידות, 1922. (תיק תיקון הגשר)


ציור של הגשר לאחר פיצוצו בשנת 1946 וכן הצעת התכנון לתיקון הגשר. (תיק תיקון הגשר)

ושתי אנקדוטות לסיום. ביום הסיור אל הגשר היה איתי בקבוצה בחור מבוגר שביקש מהמדריכה את רשות הדיבור ליד הגשר. הוא סיפר לנו שבתקופת מלחמת המפרץ כאשר כוחות מיוחדים שלנו פעלו במערב עיראק כנגד משגרי הסקאדים (פורסם בעבר בתקשורת) הייתה הכנה בצה"ל לתוכנית חבירה אליהם של כוחות קרקעיים גדולים. הבחור, כחלק מיחידת סיור, נשלח לסרוק עבור צה"ל נקודות חצייה אפשריות על הירדן והירמוך והגיע גם לאזור הגשר. מדרום-מערב ישנה אכן ירידה מתונה לכיוון מי הנהר והחצייה שם אפשרית. מה שכן, טיפוס חזרה בגדה הירדנית לעבר רמת אירביד בהרי הגלעד נראית לי קשה ותלולה ולא הגיונית כלל...
וסיפור נחמד נוסף על הגשר שסיפר לי מכר שלי. מסתובבות בארץ אגדות וסיפורים לרוב על מטמונות זהב וכסף מתקופת מלחמת העולם הראשונה שהוטמנו על ידי התורכים, הגרמנים, אנשי ניל"י ואנשי השומר. הוא שמע סיפור שגם בגשר הירמוך הוטמן בשעתו מטמון כזה בידי התורכים הנסוגים. השמועה, כך אמר לי המכר, היא שמטמון כסף (כנראה משכורות החיילים) הושאר שם כחלק מקנוניה בין חיילים עצמם או עקב התקפה על הרכבת. הוא החליט ללכת לחפש אותו. הוא השיג מצה"ל אישור מעבר בגדר והגעה אל הגשר במסווה של צוות צילום שעוסק בפיצוץ הגשר בליל הגשרים. הבחור וחבריו הסתובבו שם יום שלם עם גלאי מתכות בניסיון למצוא את האוצר אך לא מצאו אותו (בנתיים).

תודות
שושי לוטן האחת ויחידה שתמיד מוכנה לעזור ולחפש ספרים ומאמרים, לצלם ולסרוק עבורי ונותנת עצה טובה.
אנשי מוזיאון הרכבת (עופר ברט וחן מלינג) על העזרה והרצון. את צילום המסמכים של תיק הגשר ביצעתי אצל חן במוזיאון עוד בשנת 2012 והם שכבו בתיקייה וחיכו להיגאל...
ערן תירוש מהעמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל על העזרה בחיפוש חומרים ומסמכים מתקופת המלחמה שנוגעים לגשר הירמוך.
אנשי בית ספר שדה קשת-יהונתן שבזכותם הגשמתי חלום והגעתי אל הגשר
 
להרחבה
יהודה לבנוני- הספר- 'מחמורו של הסולטן לרכבת העמק'
פנחס פיק- מאמר בקתדרה- מייסנר פחה: חלוץ הרכבות בארץ ישראל ושכנותיה
רבקה ציבאלי דרור על פיצוץ הגשר בליל הגשרים שמעון גת מסכם את הרצאתה בהשתלמות לליל הגשרים 17/06/2019
חיפוש השם YARMOK בארכיונים של מוזיאון המלחמה הבריטי והאוסטרלי מעלה מגוון תמונות מעניינות ויפות
חיפוש 'ירמוך', 'אל חמה' באתר עיתונות יהודית היסטורית
כתבה טובה באנגלית על הגשר (עדיין כתוב על הפיצוץ בעקבות סייקס-פיקו, ורואים גם תמונות של שיקום גשר מספר 3)

יום שבת, 9 בינואר 2021

מבנה משטרת הטגארט של אל-חמה

 

לא קל לזהות כיום את מגדל הבטון ב'מוצב אורנה' אשר נמצא במצוק שמעל בקעת אל-חמה (חמת-גדר) כחלק ממבנה מצודת טגארט. המקום הוא שטח צבאי וסגור למבקרים, כך שניתן לתצפת עליו רק ממעל ולרוב תשומת הלב מופנית לביצורים הצבאיים שבמקום. בנוסף, בשטח הבקעה ישנם מבנים ואתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים מעניינים ומרשימים ביותר כך שהמבנה, ממנו נותרו שרידים מועטים, נשכח מלב.



את סיפור מבנה המשטרה הכרתי בקיץ 2011 בעת עבודתי בבריכות הדגים של קיבוץ מבוא-חמה ששוכנות באתר. שריפת קוצים פרצה ב'מוצב אורנה' והלכנו עם מכלית מים לעזור לכבות את האש. אז סיפר לי אמיתי שלם, מראשוני הקיבוץ ששכן בתחילתו במבני תחנת הרכבת של אל-חמה, שמדובר במצודת טגארט.

מבנה המשטרה במצוק שמעל אל-חמה היווה חלק ממערך מצודות הטגארט שנפרשו בכל רחבי ארץ-ישראל. מבנים אלו הם מהבולטים והחשובים בנוף ובזיכרון הקולקטיבי והביטחוני  מזמן שלטון המנדט. המצודות שימשו כתחנות משטרה שהוקמו על ידי ממשלת ארץ ישראל המנדטורית בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת כדי לתת מענה לבעיות ביטחון הפנים בארץ. מיקום המשטרות נבחר בעיקר  לאורך צירי תחבורה של רכב ומסילות ברזל, מעברי גבול, צמתים מרכזיים ומרכזים עירוניים.

ציור נפלא של המשטרה במצוק- מתוך ספרו של גד קרויזר הטיגארטים הקמת מצודות המשטרה הבריטיות בארץ ישראל 1943-1938


באל-חמה נבנתה עמדת משטרה פריפריאלית/שלוחת חוץ- police post- הדגם הקטן והסטנדרטי של עמדת משטרה. למבנה הצורה האופיינית של מצודת טיגארט- חצר פנימית פתוחה עם קירות ריבועיים מסביב ושני מגדלי שמירה גבוהים בפינותיו. אל המבנה הגיע כביש גישה יחיד, רק מהציר הראשי. לפי גד קרויזר באל-חמה היה קיים כבר מבנה משטרה ולכן בניית המצודה הצריכה פחות משאבים- ייתכן שהכוונה לתחנת משטרה שהוקמה באזור המרחצאות עצמו כבר בשנת 1933 והוזכרה בעיתון דבר.

.

כתבה מעיתון דבר- 24/04/1933


סימול התחנה בתוכניות הבריטיות היה 026 ומבנה זה היה האחרון שנמסר לידי משטרת המנדט, בתאריך 20/08/1941. את המבנה עצמו בנתה חברת סולל-בונה בע"מ את קראמאן ושות' אשר בנו מספר תחנות נוספות, כולל את זו שבסמח'/צמח. המיקום שנבחר היה במצוק החולש על כל הבקעה. בזמן הקמתו הוא היווה נקודת שליטה ותצפית על הגבול בין ארץ-ישראל, עבר הירדן, וסוריה שתחת המנדט הצרפתי. המבנה שלט בקו ראיה ישיר על דרך הרכב שהגיעה מכיוון מערב, על מסילת הברזל, על שני גשרי הרכבת משני עברי בקעת אל-חמה וכמובן גם על תחנת הרכבת, שהייתה בחלק מזמן תקופת המנדט בניהול ואחריות צרפתית (רק התחנה וסביבתה, בקעת אל-חמה עצמה הייתה באחריות המנדט בארץ-ישראל). הדרך המפותלת שעולה אל עבר הגולן הוקמה לאחר הכיבוש הבריטי של סוריה הווישית בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת.

שרטוט התוכנית להקמת המשטרה במצוק באל-חמה- מתוך האתר המקוון של רשות העתיקות- תיקים מתקופת המנדט- 'אל-חמה' http://www.iaa-archives.org.il/zoom/zoom.aspx?folder_id=9897&type_id=&id=68145


בזמן המרד הערבי סבל גם אזור אל-חמה מתקיפות וחבלות כנגד חיילים ונציגי השלטון הבריטי וכנגד יהודים. מסילות הברזל והגשרים לאורך נהר הירמוך הפכו למטרות חבלה תדירות. שימוש הנוסעים ברכבות פחת בשנים אלו באופן ניכר. עם פרוץ המרד עזבו רוב הנופשים את המרחצאות החמים ובמקומם החלו להגיע 'מגורשים'- אנשי ריב ומדון ביחד עם משפחותיהם. בדו"ח רשמי של הממשלה נאמר שהמקום במצב פרוע ובלי סדר ופיקוח "ויהיה זה חוסר תכלית להעמיד פנים כי חוק הממשלה שולט באל חמה..."  בזמן המרד, לפי עדותו של נסיף ביי בעל הזיכיון במקום, החליטו השלטונות ליטול את נשקם של השוטרים ואחר כך אף פינו אותם משם. השלטונות איבדו שליטה ובמקום שרר חוסר סדר. פעולות שוד, פריצות ורצח חפים מפשע התרחשו באופן תדיר. בתגובה למצב הוקמו עמדות שמירה מבוטנות להגנה על הגשרים (ניתן גם היום לראות את חלקן) ובהמשך נבנתה מצודת הטיגארט על המצוק.

תמונה, כנראה משנות הארבעים של המאה הקודמת, בה ניתן לראות בבירור את המבנה האופייני של מצודת טיגארט- מתוך אוספי הארכיון הציוני המרכזי http://www.zionistarchives.org.il/Pages/ArchiveItem.aspx?oi=09001e15813ead86&ot=cza_photo

לאחר מלחמת העצמאות והסכם שביתת הנשק עם סוריה נכלל האזור בשטח המפורז בדרום-מזרחה של הכנרת. נאסר לההחזיק שם כוחות צבא אך הותרה הצבת שוטרים. משטרת ישראל הפעילה באל-חמה מערך של שוטרים ערביים מקומיים ולעיתים נערכו במקום סיורים של קציני משטרה ישראליים (קישור לכתבה מעיתון דבר 08/04/1951 לאחר תקרית אל-חמה). תקרית אל-חמה אירעה ב04/04/1951. ביום זה נעשה ניסיון  להוכיח את ריבונותה של מדינת ישראל בשטחים המפורזים ובכלל זה באזור אל-חמה. חיילי צה"ל לבושים במדי שוטרים הגיעו עד לצומת הדרך שעולה לגולן, שם נתקלו בכוח סורי. בחילופי האש נהרגו שבעה חיילים, שלושה נפצעו וחייל אחד נלקח בשבי. בעקבות התקרית נערכה פעולת תגמול של חיל-האוויר, הראשונה לאחר מלחמת העצמאות. שתי רביעיות מטוסים הפציצו את מבנה המשטרה ואת המאהלים הצבאיים בצומת העולה לרמה, אולם לפי בני פלד (לימים מפקד החיל) שישב במטוס תצפיות וסיור רוב הפצצות החטיאו את מטרתן. בתמונות מזמן מאוחר יותר (לאחר 1967) ניתן לראות שהבניין לא שלם וייתכן שחלקו כן נפגע והתמוטט בפעולת התגמול של חיל-האוויר. 

תיאור תקרית אל-חמה והתקיפה האווירית שלאחריה- מתוך ספרו של אליעזר צ'יטה כהן 'השמיים אינם הגבול- סיפורו של חיל האוויר הישראלי'

לאחר התקרית, למשך כשש עשרה שנה לא הייתה עוד נוכחות ישראלית באל-חמה ובדרך אליה עד לכיבוש המקום ורמת הגולן כולה במלחמת ששת הימים. חיילים, אורחים רמי דרג, עיתונאים ואזרחים סתם נהרו לאל-חמה לחזות במרחצואתיה, עתיקותיה ושכיות החמדה שבה. בכתבה מעיתון על המשמר ימים מועטים לאחר שוך הקרבות מזכיר הכותב את בניין משטרת הטגארט שעדיין קיים ובולט במצוק שמעל האתר. בצילומים של מבקרים במקום שנערכו מלמטה, מן הבקעה עצמה ניתן לראות שלא כל הקירות והמגדלים שרדו. 

המסגד המפורסם של אל-חמה ולמעלה נראית היטב משטרת הטגארט- מתוך אתר נעמוש צילום של יגאל אשוח אשר תיעד במצלמתו את הלחימה ברמת הגולן וגם לאחר שוך הקרבות 

כיבוש רמת הגולן ובקעת אל-חמה לא הביאו לשקט באזור. פעילות מחבלים מממלכת ירדן, שכללה ירי, מיקוש, חבלות בגוף ובמתקנים באתר ובדרך אליו הביאו את צה"ל להקמת מוצבים וביצורים. אז גם נבנה 'מוצב אורנה' והקמתו פגעה כפי הנראה במעט הקירות שעוד נותרו עומדים ממבנה מצודת הטגארט. 
בתמונה של הצלם רוני קניסברג ניתן לראות שקיים רק הקיר הדרומי ואילו הקיר המערבי איננו. מתוך פיקיוויקי- מאגר התמונות של ישראל

תמונה של הצלם דן הדני משנת 1969. מתוך- ארכיון דן הדני, סרט צילום 05404. מאתר הספריה הלאומית

כיום למעט מגדל המצודה הדרום-מזרחי לא נותר זכר ממצודת הטיגארט ששכנה באל-חמה. המבנה המרשים והבולט נעלם מעין ומלב ודווקא משום כך כדאי לזכור ולהכיר את קיומו ואת המשמעויות שלשמן הוא הוקם...

להרחבה

גד קרויזר- הטיגארטים הקמת מצודות המשטרה הבריטיות בארץ ישראל 1943-1938
רפ"ק ד"ר שלומי שטרית- בטון ברזל ומורשת מצודות הטגארט בארץ-ישראל הרצאה ומצגת מצולמת
תיק תיעוד מגורי העובדים בתחנת הרכבת אל חמה/חמת גדר (בתמונה הפותחת רואים בבירור את מבנה המשטרה במצוק) למסמך המעניין




יום ראשון, 26 באפריל 2020

גשר או אמת מים על וואדי פיג'אס?



בעבודות שיקום וניקוי בנחל יבניאל (שמו הערבי של הנחל- וואדי פיג'אס- משמר את המילה היוונית פגאי שמשמעותה מעיינות) שנעשו בשנה האחרונה נחשף גשר יפה מעל הנחל סמוך למקום מפגשו עם נהר הירדן.  הגשר היה ידוע ומוכר לאנשי האזור וישנן תמונות שלו גם מאמצע המאה העשרים. לאורך השנים כוסה הגשר בצמחייה עבותה ולא היה גלוי לעין. בתחילת שנות האלפיים הוצבו עמודי סימון משני צידי הגשר (דיווח של זלמן וינוגרדוב וברכה בנתור בעלון קבוצת בית זרע).
קשת מושלמת מעל לנחל יבניאל. מתחת לעץ האקליפטוס הגדול שנראה מאחור נמצאת מצבתו של 'שמעון הצדיק'

צילום מדף אלבום של יעקב מורן ליד הגשר בשנות החמישים (?). באדיבות ארכיון בית זרע






הגשר המרשים נמצא במצב השתמרות גרוע, כשחלקו העליון הרוס ברובו. קשת שלמה עוברת מעל הנחל ומחזיקה אותו ומצדיה ניתן לראות שרידי קשתות קודמות שנסתמו, דבר המעיד על בנייה ושיפוץ של הגשר לאורך מספר תקופות. בראש הגשר ניתן לראות שהוא שימש כתעלת מים עם תחתית ודפנות מטוייחות. באזור נהר הירדן מדרום לכנרת וכן בנחלים שמתחברים אליו ישנם שרידים רבים של טחנות קמח וסוכר מהתקופות השונות. גם נוסעים וחוקרים של העת החדשה מזכירים מתקנים אלו (לינטש', סקר הPEF, סארסילו ועוד) וכן חוקרים ישראלים שהבולטים בהם היו זלמן וינוגרדוב ושמואל אביצור.


ניתן לראות בגשר שנחשף את תעלת המים אשר קרקעיתה ודפנותיה מטוייחות





האזור שמדרום לכנרת היה צומת דרכים חשוב בכיוון צפון-דרום (טבריה לבית-שאן ) וכן בכיוון מזרח-מערב. שם עברה דרך הרוחב המפורסמת מעבר הירדן, החורן והבשן אל עבר מישור החוף ונבנו שם מספר גשרים לחצייה, כאשר  חלקם פעלו במקביל. בין מוצא הירדן מן הכנרת ועד מפגשו עם נחל יבניאל נותרו עד ראשית שנות העשרים של המאה הקודמת חלקים בולטים של שני גשרים גדולים- ג'סר אל קנטיר מול אזור חוות ביתניה תחתית וג'סר א-סיד ממש לפני נחל יבניאל. לפי אביצור שם הגשר בערבית- א-סיד מעיד על כך שהוא שימש גם כסכר  (אחד מיני רבים על הנהר באזור זה )אשר העלה את מפלס המים מצפון לו ואפשר הולכתם דרומה באמת מים אל עבר תחנות הקמח או הסוכר שבאזור אום-ג'וני ועובדייה. בחפירות ארכיאולוגיות בקרבת הגשר פורסם על שרידי תעלות ואמות מים שנחשפו ואשר מהלכן מוביל אל עבר הגשר שאני מניח ששימש יותר כאמת מים ולא למעבר אנשים, בעלי-חיים וכלי רכב. 
לינטש' שעבר באזור באמצע המאה התשע-עשרה מספר על סכרים ואשדים רבים שאילצו את המשלחת לעקוף אותם ברגל. חלק מסכרים אלו עזרו לנצל את הפרשי הגובה שבין הירדן ליד מוצאו מן הכנרת ודרומה משם היכן שעמדו הטחנות. בין מוצא הכנרת ועד עובדייה, מרחק של 6 ק"מ עם פיתולי הנהר (2.5 ק"מ בקו אווירי), נופל הירדן כ16 מטרים!!! יתרון טופוגראפי זה נוצל היטב לבניית מתקני כוח מים מן העבר הרחוק ועד לימי ההתיישבות הציונית עם הקמת מפעל נהריים.


במפת הP.E.F לא רואים סימון לאמת מים לאורך הירדן. שימו לב למיקום השגוי של כניסת נחל יבניאל אל נהר הירדן!

גם במפות שונות מהמאה התשע-עשרה ועד לאמצע המאה העשרים נראים תוואי תעלות מים משני עברי הירדן וכן תעלות מים מנחל יבניאל לכיוון הטחנות שבאום-ג'וני ועובדייה. במפת הP.E.F לא נראית תעלה פעילה לאורך נהר הירדן (אלא תעלה שמגיעה ממעלה נחל יבניאל) והדבר מתאים לתיאור שלהם של הטחנה שמתחת לאום-ג'וני כחרבה. אביצור מציין שהפעילות בתחנה זו חודשה רק לקראת סוף המאה התשע-עשרה והוא מוסר פרטים על רוחב האמה כ1.65 מטר ועל תעלה שיצאה מן הירדן דרומית לביתניה, חצתה את נחל יבניאל והגיעה אל תחנת הקמח שמול אום-ג'וני, אותה הוא מכנה תחנת עובדייה הצפונית או טחנת פיזם. טחנה זו פעלה מסוף המאה התשע-עשרה ועד סוף שנות העשרים של המאה הקודמת בשותפות בין השייח של עובדייה לבין דוד פיזם מטבריה. כיום הטחנה חרבה והרוסה ונמצאת במצב בליה גדול. ניתן לראותה היטב כאשר עומדים באום-גוני ומביטים דרומה. 'מימין' לה (ממערב) אפשר להבחין בתוואי תעלת המים שהגיעו אליה מהתעלה שהסתעפה מהירדן וחצתה את נחל יבניאל ייתכן אף מנחל יבניאל עצמו.




עיבוד לתמונה מאתר האינטרנט של דגניה א'- חריש באום ג'וני 1926. נראה שהמבנה הבהיר הבולט במרכז התמונה הוא של תחנת הקמח. מימין למבנה רואים את תוואי תעלת המים שהוליכה אליו.

שרידי התחנה בצילום מכיוון אום-ג'וני לפני כחמש שנים


במפה של מחלקת המדידות משנת 1943 (תוואי השטח נמדד בשנת 1932) ניתן לראות תעלת מים שיוצאת מהירדן מדרום לביתניה, חוצה את נחל יבניאל בגשר המדובר, ומגיעה אל תחנת הקמח. תוואי התעלה ממשיך בשני סעיפים שונים עד לתחנת עובדייה הדרומית אשר ממוקמת בצמוד לתל עובדייה ממזרח.


תוואי תעלות המים נראה בבירור. המפה באדיבות זוהר לביא (מורה דרך וחוקר פרטי)

ולבסוף, למזלם של שוחרי הטבע והסביבה ואף של אנשי עמק הירדן, חשב גם פנחס רוטנברג אשר הקים את אתר נהריים להשתמש ברעיון ובתוואי תעלות המים אשר מנצלות את הפרשי הגבהים באזור ולהקים ממש שם תחנת כוח נוספת לניצול כוח המים לייצור חשמל!!! 


חלק ממפת התכנון של פנחס רוטנברג- האזור שבין הכנרת לעובדייה. המפה באדיבותו הרבה של זוהר לביא (מורה דרך וחוקר פרטי)

הרעיון  כלל גם הקמת סכר בנחל יבניאל אשר יפנה את מי הנחל אל הכנרת וכן סכר  באזור תל א-דוויר ממזרח לשער הגולן אשר יסיט את מי הירמוך אל הכנרת.  ממוצא הירדן מן הכנרת תוכננה בתוואי הנהר תעלת עפר ישרה כדי להימנע מהנפתולים שמגדילים את המרחק ומתחת לביתניה אמורים היו המים להמשיך לזרום בתעלת בטון שתעבור ממערב לנהר (בתוואי של תעלות המים הקדומות) ועד לתחנת הכוח בעובדייה. בנוסף הייתה אמורה לצאת מצמח מסילת ברזל משנית לאזור ביתניה לעבודות בנייה ותחזוקה. התוכנית לא יצאה בסוף אל הפועל מסיבות שונות ונותרנו עם תחנת כוח אחת בלבד מרשימה ומיוחדת...


מפת התוכנית (התחנה השנייה מודגשת בצהוב). מתוך מאמרו של וינוגרדוב 'תחנת כוח הידרו-חשמלית על יד בית-זרע וסכר ליד תל דובר'

להרחבה ולחומר נוסף
בראש ובראשונה תודה רבה לברכה בנתור, מנהלת הארכיון של בית-זרע על הנגשת וחשיפת כל החומרים השונים
זלמן וינוגרדוב- מאמרים, ספרים ומחקרים רבים של האיזור
שמואל אביצור- סקר מתקני כוח המים בארץ-ישראל


יום רביעי, 27 בפברואר 2019

כפר הנופש הסורי בחמת גדר

שורת הבתים של 'כפר הנופש הסורי'- החזית הקדמית הפונה לירמוך

שורת הבתים של כפר הנופש. החזית האחורית



חמת גדר (מונח ישראלי המקביל למונח אל-חמה בו השתמשתי לשם המקום עד לשנת 1967) שוכנת בבקעה קטנה בערוץ הירמוך העשירה במים ובצמחייה. היא מובדלת מסביבתה במדרונות תלולים המקיפים אותה מכל עבר. זוהי חלקת ארץ ייחודית, בה שילוב בין הנוף הטבעי לבין פעילות האדם לאורך התקופות ההיסטוריות השונות, השאיר לנו אתר ארכיאולוגי מרשים ומתחמים היסטוריים מעניינים ומיוחדים.


אל-חמה בשנת 1938 , כמעט ללא מבנים. שם הצלם: הנס קשוב. מתוך: אתר אלבום הקורפורל, ספריית יונס וסוריאה נזריאן, אוניברסיטת חיפה, 2014 .    http://lib.haifa.ac.il/collections/corporal/index.php?option=com_content&view=article&id=154:019v1&catid=9:albumpages&It נצפה בתאריך 27/02/19

האתר הארכיאולוגי הבולט והמיוחד ביותר הינו אתר המרחצאות מהתקופה הרומית והביזנטית, אשר נחפר בשנות ה-80 של המאה העשרים. אתר משמעותי נוסף הוא בית הכנסת שנחפר עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת. את האתר ההיסטורי המרשים ביותר לדעתי מהווים מכלול הגשרים והמבנים  ומתקנים שונים של מסילת הרכבת ותחנת הרכבת של אל חמה. לאחריהם מגיעים המבנים והמתקנים השונים מהעת המודרנית הקשורים במרחצאות ובאפשריות הלינה לנופשים- 'המלון', המסגד הבולט לעין כל ו'כפר הנופש הסורי' בו אתמקד ברשימה זו.
כיום מתנהל במקום אתר תיירות משגשג ולצידו עומדים בעזובה ואף בשיממון רבים מן האתרים הארכיאולוגיים וההיסטוריים המרשימים, כשהם סגורים לביקורי קהל ונתונים לתהליכי בלייה והרס מן הטבע ומפעילות אנושית כאחד.

על פיתוח האתר בתקופה המודרנית

תכניות לפיתוח אל-חמה מבחינה תיירותית נעשו עוד בתקופה העות'מאנית בשנת 1909. קו הרכבת שעבר בבקעה והקמת תחנת רכבת במקום (עצירה למילוי מים לקטרים) היוו זרז לאופציה לפיתוח המקום מבחינה תיירותית ויצאה תכנית להקמת מלון שישרת את באי המרחצאות. תכנית זו לא התממשה עד לתקופת המנדט. יש לציין שבכל תכניות הפיתוח השונות שהועלו גם בהמשך דובר על חדרי אירוח בסמיכות למקורות המים ושילוב של הולכת מים מהמעיינות בתעלות.
בשנות ה-20 של המאה הקודמת החל להתעניין במקום סולימאן ביי נסיף שהיה בעל קשרים עם הבריטים וקיבל מהם זיכיון להפעלת האתר. החוזה הסופי נחתם בסוף שנת 1930 בו קיבל נסיף שטח של 194 דונם, כשליש משטח הבקעה. בשנות ה-30 לא נעשה פיתוח רציני באתר. המקום היה מבודד ודרך הרכב מכיוון צמח הייתה במצב רעוע. בנוסף היו לנסיף חיכוכים עם הבדואים והפלאחים השכנים באשר לגבולות הזיכיון. פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 השפיע אף הוא לרעה והאתר הפך לפרוץ וכמעט ללא נופשים. בדו"ח רשמי של פקיד ממשלתי נכתב כי יהיה זה שקר להניח שחוקי הממשלה שרירים וקיימים באתר...
בראשית שנות ה-40, עם סיום המרד וכן כיבוש סוריה (שהייתה תחת שלטון ממשלת וישי הצרפתית) בידי הבריטים, חזר השקט לאזור. הנופשים החלו לחזור ולבקר באתר המרחצאות. היו אלו בעיקר מן האוכלוסייה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית וכן מהאוכלוסייה היהודית של היישוב הישן. מידי שנה בעונת הרחצה היה מוקם באתר מחנה אוהלים גדול וסואן. בהמשך אותו עשור החלה תנופת בנייה מאסיבית. נבנה מלון האבן הגדול בשיתוף עם זאב ספיר ('מלון מרפא') ולצידו היו במתחם מספר מבני אבן שנבנו לפני כן ודירות קטנות נוספות. עד לפרוץ מלחמת העצמאות ידע המקום שנות פריחה עם מספר נופשים גדול אשר רובם המכריע היו יהודים.
בשנת 1948 השתלט הצבא הסורי על אל-חמה בדרך לפלישה אל עבר עמק הירדן ולאחר המלחמה נכלל המקום בתוך שטח האזורים המפורזים וכמעט ולא הייתה אליו גישה של אזרחים אלא רק סיורי משטרה. כל זה נפסק ב'תקרית אל-חמה' ב- 4/4/1951 אז נקלע סיור ישראלי של חיילי צה"ל לבושים במדי משטרה לעימות עם כוח סורי ושבעה חיילים נהרגו. מאז הפסיקה הנוכחות הישראלית באתר וסוריה השתלטה הלכה למעשה על המקום.

הקמת כפר הנופש הסורי

בתקופת השלטון הסורי המשיכה תנופת הבנייה באל חמה. מסילת הרכבת המשיכה לפעול כאשר אל-חמה משמשת תחנת קצה.


רכבת בתחנת אל-חמה שנת 1965. מתוך: אתר נבטייה (בנושא הרכבת החיג'אזית) http://nabataea.net/hamma.html   נצפה בתאריך 27/02/19

כנראה שימשה הרכבת בעיקר להבאת אנשי צבא וממשל בכירים לנופש באתר. מתחת למצוק שמצפון לתחנת הרכבת התפתח כפר שבו התגוררו כאלפיים איש. גרו שם בצפיפות רבה כפריים שעיבדו חלקות אדמה ממזרח למתחם (כיום שטח בריכות הדגים). יש להניח שרבים מהם גם עבדו במתחם הנופש ב'עבודות השחורות'.
למול הכפר המוזנח נבנו שני מתחמים עיקריים ומרשימים, המסגד הבולט לעין כל ו'כפר הנופש הסורי' שכיום מוסתר בצל עצי הפיקוס הגבוהים וסמוך למעין החם (עין-ג'ונס בפי המטיילים) ולגדר המערכת. מתחם זה שלא ידועה שנת ההקמה המדויקת שלו היה ככל הנראה בבעלות הצבא הסורי והוא שימש לאירוח קציני צבא ואנשי ממשל שבאו לנפוש במקום. המבנים הנאים בני קומה אחת, זהים בצורתם ולאורכם ניטעו עצי פיקוס. תעלת מים אשר מעליה נבנו שלושה גשרונים מבטון הובילה מים אל בריכות רחצה פרטיות שהיו בתוך כל מבנה.

נופשים ליד המעיין וברקע נמצא כפר הנופש. מבט לכיוון דרום. מתוך  אתר: palestine rememberd http://www.palestineremembered.com/Tiberias/al-Hamma/Picture34144.html  נצפה בתאריך 27/02/19

 ביוני 1967 עם כיבוש הרמה בידי צה"ל במלחמת ששת הימים  נכבשה בקעת אל-חמה ללא קרב. תושביה הערבים ברחו מעבר לירמוך אל ממלכת ירדן. בכתבה מעיתון על המשמר כחודש לאחר המלחמה מתואר הכפר המלוכלך והצפוף אשר במצוקים ולעומתו אתר המרחצאות המושקע והמטופח עם המסגד הגדול והמפואר ומועדון הלילה עבור קציני הצבא הסורי. והכותב ממשיך לתיאור כפר הנופש המרשים ומספר כי  "נסללו כבישים רחבים המולכים לרובע של בונגאלוס [כך במקור] המוקפים פארק מתוכנן בסגנון צרפתי, כשעצי הנוי והשיחים גזומים בצורות גיאומטריות. בכל בית שלושה חדרים וחדר אמבטיה כשלתוך בריכה בנויה זורמים מי המרפא הפרטיים של הנופשים במקום".

כפר הנופש בשנת 1968. מבט לכיוון צפון. הבתים היו צבועים בבז', המשקופים בלבן ותריסי העץ בתכלת. שם הצלם: יגאל אשוח. "באדיבות ארכיון הגולן". http://golanar.haifa.ac.il/scripts/topsrch/topapi.dll?Issues&H1&1&004553&%E0%EC%F0%E4%81%E1%E0%EC-%E7%EE%E4&0&0&0&0&0&0&0&0&0&0&0&0&99&99&33&33&99&99&33&33&99&99&99&99&99&99& נצפה בתאריך: 27/02/19


 בראשית שנת 1968 התיישבו במתחם תחנת הרכבת חברי גרעין מבוא חמה ועסקו שם בהכשרת הקרקע ובחקלאות עד אשר בסוף אותה שנה עלו להתיישבות הקבע במצוק שבדרום הרמה. כבר עם סיום מלחמת ששת הימים דובר על הכשרת מתחם המרחצאות ונעשו ניסיונות והכנות לפתיחתו מחדש, אולם המצב הביטחוני הרגיש והסמיכות לגבול ותקריות אש רבות מנעו את פתיחת המקום לציבור הרחב. במאי 1969 פוצצו מחבלים את בניין המרחצאות החדש שנבנה ובכך נסתם הגולל על הניסיונות לפתוח את המקום אשר הוכשר לבסוף לקהל רק באמצע שנות ה-70.
במתחם התיירות שנפתח לבסוף לא נכללו האתרים הארכיאולוגיים והמבנים ההיסטוריים שצמודים לגדר (המרחצאות העתיקים, המלון, כפר הנופש, אתר חפירות בית הכנסת ועוד) וכן מתחמים נוספים בבקעה. נספח השימור שהוכן עבור תכניות פיתוח עתידיות של האזור בא לענות על הצורך בתיעוד ורישום המכלולים הארכיאולוגיים וההיסטוריים במקום, וכן לתת הנחיות כיצד יש לשמרם ולשלבם בפיתוח העתידי שייעשה באתר חמת-גדר.

ההתייחסות בנספח השימור ל'כפר הנופש הסורי'

בנספח השימור מדובר ומתואר כפר הנופש מבחינה היסטורית ועכשווית. המתחם כולו הוא בן עשרה מבנים חד קומתיים זהים הבנויים במרווחים קבועים. שורות מסודרות של עצי פיקוס בוגרים נטועות בין המבנים. במתחם משולבת תעלה ששימשה בעבר להובלת מים מהמעיין ומעליה שלושה גשרונים. סידור המבנים יוצר חצר משותפת הפונה לירמוך. מבני העזר והשירות נמצאים מאחור.


בכל מבנה הותקן חדר רחצה פרטי לנופשים







חזק הטבע מהאדם. עצי הפיקוס שנשתלו לצד תעלת המים כבר גדלו ושורשיהם משתרגים ומסתעפים ומכסים את גשרוני הבטון





לפי נספח השימור זהו מתחם הפיתוח העיקרי שנוסף בתקופת השלטון הסורי. ישנה הערכה רבה למתחם המהווה התפתחות מודרנית של חמת-גדר, המשך ישיר לשימוש התיירותי של ניצול מי המעיינות מאז ימי קדם. כפר הנופש הוא בעל איכות אדריכלית ונופית גבוהה, זאת בשל השילוב של תכנון המבנים, החצרות והצמחייה שנשתלה מסביב. ניכרת השפעה מהאדריכלות הבין-לאומית והשפעה מודרנית על הבנייה.
המסקנה בנספח השימור, היא שמכיוון שהמקום  די שמור ולא ניזוק מבנייה חדשה בתחומו כמו גם הימצאותו בסמוך למעיינות, למרחצאות ולנהר הירמוך, הרי ש'כפר הנופש הסורי' הינו בעל ערך ייחודי וגבוה המצדיק שימור ופיתוח תיירותי.


מקורות

·         רשות העתיקות מנהל השימור- חמת גדר נספח שימור יוני 2011. אדר' מיכל רטנר אדר' יערה שאלתיאל מאתר רשות מקרקעי ישראל- תכנית לחמת גדר פארק טבע ותיירות (ראה נספחי הוראות שימור)
·         צבי אילן- משוט בארץ- טיולים באיזורים המשוחררים
·         ב. לביא- אל חמה היסטוריה שנשכחה אריאל 147-148
·         כתבה מעל המשמר, יום ו' 14/7/1967  אל רמת הגולן: חמת גדר
·         תיק תיעוד מגורי העובדים בתחנת הרכבת אל חמה/חמת גדר למסמך