ארכיון הבלוג

יום חמישי, 20 באוקטובר 2022

מהרחוב השומם של מסחה ועד לקבוצת הכדורגל דינמו מסחה

יה חביבי- כך נראה הרחוב במסחה- יה חביבי 
כשדינמו מסחה עולה למגרש גם מנצ'סטר סיטי תאכל אצלה קש 

הרחוב הראשי של כפר תבור (צילום מאוספי ביתמונה, ארכיון כפר תבור)

מסחה שם נוסטלגי עם נופך מסתורי ורומנטיות ארץ ישראלית. מקימי הישוב שחוגג בקרוב 121 שנה להיווסדו דבקו בשנים הראשונות בשם של כפר האריסים ששכן שם- מסחה. 
אולם אוסישקין שביקר במקום שכנע אותם לקחת שם 'עברי'. הוא לקח את השם תבור מן ההר העגול והבולט שממערב והוסיף לו את הקידומת כפר. בני המושבה התנגדו לקידומת וחששו ששם זה ימנע פיתוח עתידי של המקום, אך אוסישקין שכנעם בספרו על העיר הגרמנית דיסלדורף שבתוך שמה קיימת המילה כפר (DORF). 

הר תבור בולט ונישא מעל היישוב

כפר תבור, מושבת העלייה הראשונה אשר כשאר אחיותיה נדחקה הצידה בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי הציוני. העליות הבאות, היישובים שהוקמו ואנשי השם שבאו ממנה, לקחו את הבכורה ואת "זכות המספר והזוכר". אך גם לכפר תבור ישנן כמה 'נקודות' ברזומה וזכויות ראשונים: 
 • המורה יוסף ויתקין, אשר לא אהב את עבודתו, זילזל במתיישבים וקילל כל רגע בהיותו שם, אך ייזכר לעד בכתבו מכפר תבור את ה"קול קורא: אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון" המפורסם. 
• אסיפת היסוד והקמת ארגון השמירה היהודית העצמית 'השומר' בשנת 1909 בכפר תבור. 
• יגאל אלון (פייקוביץ) בן המושבה אשר עלה לגדולה בפלמ"ח ולאחר מכן בפוליטיקה הישראלית. 
בילקוט הכזבים של דן בן אמוץ וחיים חפר מוזכרת מסחה/ כפר תבור לא מעט פעמים, לרוב בצורה שלילית. 

ככר השומר בכפר תבור

אותו חיים חפר כתב בשנות השישים של המאה הקודמת את השיר 'ערב במסחה'- כאן בביצוע התרנגולים.


מספרים שהוא בחר במסחה כי שם נולד יגאל אלון אותו העריץ. מילות השיר מתארות את הפשטות והאווירה הנינוחה של מושבת העלייה הראשונה אשר נדמה שנעלמה כבר מן הנוף בארץ. בשורות השיר מתוארות גם דמויות ומושגים ממושבות נוספות בגליל התחתון שלא קשורים בהכרח לכפר תבור עצמה. לפי סיפורי הוותיקים במקום כשהשיר יצא הם לא התלהבו ממנו וחשבו שחפר לועג להם. בבלוג המעולה עונג שבת מדובר בשיר ובהווי המושבה המיוחד. 

מוזיאון יק"א חצרות האיכרים בכפר תבור


גם חברי להקת תיסלם בחרו לחלוק כבוד למסחה בשירם 'דינמו מסחה'. השיר נכתב בזמן שהלהקה הייתה בסכסוך עם מנהלה ולא יכלה להופיע. חבריה כתבו שירים והוציאו אותם בהקלטות מחתרתיות לרדיו בביתו של יאיר ניצני. כשנכתב השיר בראשית שנות השמונים היה מועדון הכדורגל של מנצ'סטר סיטי בתקופה גרועה ומעניין מדוע בחרו חברי תיסלם דווקא במועדון האנגלי הזה וכמובן גם ביריבה דינמו מסחה (אשמח לשמוע הסברים על כך). כאן ביצוע מעולה של תיסלם בשיר הסיום של הופעתם בקיסריה.


יום חמישי, 3 בפברואר 2022

מתי נוצר המוצא הנוכחי של הירדן מן הכנרת

 מוצא הירדן הקדום מהכנרת היה מצפון לתל בית-ירח באזור 'גן רחל'. מוצא הירדן מהימה בתוואי  הנוכחי הוא כנראה בן אלף שנים פחות או יותר. שמו הערבי של המקום (מוזכר אצל שומכר וכן בסקר הPEF) היה באב-א-תום (Bab et-tumm) שמשמעו פתח הפה/הנהר. את היווצרותו יש לזקוף לזכות גורמים פיזיים ואנושיים כאחד עליהם ארחיב כאן.

מוצא הירדן מימת הכנרת בשנת 1902. ניתן לראות סירות ששימשו להעברת אנשים וסחורות. מתוך הירדן בין שני ימים.

הפירוש לשם מערבית. מתוך האינדקס של סקר הPEF.


משך אלפי השנים האחרונות מתקיים בנהר הירדן בין ים המלח וים כנרת תהליך סחיפה לאחור בו מפלס הנהר נוגס ומתחתר בשכבות השונות. גורמים מגבילים ומאיטים של ההתחתרות היו תקופות גשומות ושטפוניות בהן משקעי סחף מהירמוך חסמו את תוואי הירדן והביאו להורדת קצב ההתחתרות (MARCO, 2004). ההתחתרות במשקעים הרכים של תצורת הלשון הביאו את הירדן למפלסים נמוכים יותר ויותר עד שהתאפשרה פריצת הירדן במוצאו הנוכחי שם מפלס קרקעית הנהר נמוכה בשלושה מטרים לעומת המוצא הקדום מצפון לתל בית-ירח (ניב, 1978). בעבר הייתה הימה 'קצרה' יותר ב1.5-2 ק"מ. הכנרת הלכה והתארכה בגלל גלי הים שהיכו בגדה הדרומית התלולה והרכה ועדויות ארכיאולוגיות לכך נמצאו בתל בית-ירח שם התמוטטו ונעלמו הרחובות שפנו לצד הים. הרס נרחב הרבה יותר ארע עקב התערבות אנושית של מפעל נהריים והקמת סכר דגניה בשביל לאגור יותר מים בימה, דבר שהביא לעלייה גבוהה יותר של מפלס הימה. במקביל לכך, עם התפתחות החקלאות האינטנסיבית בבקעת כנרות התרבו כמויות המים שחלחלו והתנקזו אל המצוק הדרומי והשילוב של שני גורמים אלו הביא להרס נרחב ומהיר של חופה הדרומי של הכנרת. ממשלת המנדט בנתה קיר בטון להגנת החוף אך הוא נהרס עם השנים ומנהלת הכנרת הקימה בשנות השבעים סוללות אבן אימתניות וגבוהות שמחזיקות עד לימינו (נון, 1977).

השינויים בקו החוף. מספרו של מנדל נון: הכנרת, 1977.

צמח (סמח') בשנת 1918. בתמונה בית המשאבות ששאב מים מהכנרת אל העיירה. ניתן לראות את המפלס הנמוך ואת הצוקים הגבוהים שמעל. ממוזיאון המלחמה האוסטרלי.

האקלים הים תיכוני בארץ עם חורפים קרים וגשומים וקייצים חמים ויבשים גרם לתנודות קבועות טבעיות במפלסי האגם במהלך אלפי השנים האחרונות, כאשר המשרעה השנתית עמדה לרוב על הבדל של כמטר וחצי בין 209.5- מטר ל211- מטר. קביעת מפלס הסף הנמוך היתה סביבות 212.5- מטר שזהו מפלס קרקעית הירדן במוצאו הנוכחי לפני השינויים של רוטנברג וכן על סמך תוצאות מדידות מסוף המאה התשע-עשרה, ראשית המאה העשרים (זהרי, 2008). מוצאו המקורי של הירדן היה כאמור מצפון לתל בית ירח, זאת כנראה עד לפני כאלף שנה, אז נוצר כראה המוצא הנוכחי. ייתכן שנוצרה נקודת תורפה עקב כוחות טבעיים כגון רעידת אדמה ואפשרי שגם התערבות אנושית, של חפירת חפיר מדרום לתל בית-ירח זירזה שם את פריצת הירדן מהכנרת (אלכסנדר, 2014). 
ישנן עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות רבות על כך שהמוצא הקדום המשיך להזרים מים והיה צורך בגשר פעיל ויציב מעל מוצאו שם. גשר א-סינבריה (כך הוא מכונה במקורות ההיסטוריים אך ייתכן והכוונה לגשר הגדול שנמצא מדרום לחיבור שני מוצאי הירדן ועל כך בהמשך) נבנה בתקופה האומיית על המוצא הקדום מצפון לתל ושימש כנראה עד התקופה הממלוכית  (בין המאה השבעית למאה החמש עשרה לסה"נ). בתיאור ממצאי החפירה (אלכסנדר, 2014) מוזכרת ההשקעה בגשר עם ריצוף של אבני בזלת וכבש שהוליך אל הגשר עצמו. על גשר במוצא הנוכחי מדרום לתל לא נמצאו עדיין עדויות ארכיאולוגיות.
מפה עם הגשרים. מתוך שלט הסבר שנמצא באתר החפירות המוזנח.

כבר בתלמוד נרשם המשפט 'אין ירדן אלא מבית ירח ומטה'! עדות היסטורית ראשונה על המוצא הנוכחי ניתן למצוא מפי עולה הרגל הרוסי דניאל שראה בשנת 1106 לסה"נ שתי זרועות מים שיוצאות מהכנרת ומתאחדות במרחק של חצי ק"מ מהימה לנהר אחד 'נהר הירדן'. גם במאה הארבע-עשרה מתאר גיאוגראף מוסלמי את פגישת שתי זרועות הירדן אשר 'יחד הם באים דרך גשר אצ-צנברא (וינוגרדוב, 1998). גם במפות ממאתיים השנים האחרונות מוסמן עדיין המוצא הקדום כפעיל ומלא מים, אף על פי שקצהו לא מחובר לכנרת.

חיתוך החלק הנוגע לעניינינו בו רואים את שתי זרועות הירדן. מתוך מפת ז'אקוטן. חלקה המזרחי של המפה, כולל אזור זה לא מדוייק ומבוסס על מיפוי מקצועי.

גם במפת סקר הPEF מסוף המאה התשע-עשרה עדיין מוצף המוצא הקדום ונראה שהוא קיבל את מימיו מנהר הירדן עצמו. במורשת ההתיישבות הציונית באזור מוזכרת הביצה והשטח הנמוך של בית המוטור בו שכנו המתיישבים התימנים אשר סבלו ממחלות וממלריה. במהלך העשורים הראשונים של המאה העשרים ועם העמקת הירדן עבור מפעל נהריים יובש השטח של המוצא הקדום. בראשית שנות הארבעים ניצלה קבוצת כנרת את תוואי המוצא והקימה שם את בריכות הדגים שלה. שרידים שלהם ניתן עדיין לראות לאורך שביל ישראל באזור 'קבר בובה' ובית המוטור.

מפת הPEF. במוצא הדרומי רשומה מעבורת- אזור נמוך בנהר שאפשר חצייה רגלית. מדרום למפגש שני המוצאים רשומים שרידים של שני גשרים (שניהם מצויינים כחרבים). מאתר עמוד ענן


אזור שפכי נהרות ומוצאם לים מהווים לרוב נקודה נמוכה ורדודה המאפשרת בעונות יבשות ובשעת שפל לחצות שם בבטחה (היזכרו בתמונה המפורסמת של שיירת הגמלים שחוצה את שפך הירקון במוצאו לים התיכון). גם במוצא הירדן מהכנרת היו חוצים בעונות השפל ברגל, או על גב בעלי חיים או בסירות. גשר במוצא הירדן הוקם על ידי הבריטים לאחר מלחמת העולם הראשונה והוא קישר את הדרך אל טבריה עד להקמת סכר דגניה והכביש עליו בראשית שנות השלושים.
חציית הירדן במוצא מהכנרת. הבנות היושבות בעגלה לבושות בשמלות לבנות- אולי לכבוד השבת? מאוסף בן ציון ישראלי אתר ביתמונה

עדות חשובה לקיומם של שני המוצאים שזרמו במקביל במאות השנים האחרונות אפשר לראות מגשרי הירדן החשובים שהוקמו מדרום לנקודת המפגש שלהם. האזור שמדרום לכנרת שימש כצומת דרכים חשוב בכיוון צפון-דרום מבית-שאן לטבריה ובכיוון מזרח-מערב שם עברה דרך מרכזית מעבר-הירדן והחורן אל מישור החוף וכדי לא להסתכן בהצפה של האפיק הקדום נבנו הגשרים המרכזיים דרומית לשם. 
בין שני מוצאי הירדן מהכנרת ועד מפגש הנהר עם נחל יבניאל נותרו עד ראשית שנות העשרים חלקים בולטים של שני הגשרים- ג'סר אל-קנטיר מול אזור חוות ביתניה תחתית וג'סר א-סיד ממש לפני כניסת נחל יבניאל אל  הירדן. עם העמקת והרחבת תוואי הירדן עבור מפעל החשמל בנהריים נהרסו חלקי הגשרים וכיום נותרו שרידים מועטים בלבד.
על גשרי הירדן מדרום לכנרת אני מקווה לרשום בפעם הבאה...
הגשר במוצא הירדן. תמונה מלאחר אמצע שנות העשרים כי באופק רואים את 'הבית הגדול' בדגניה שנבנה בשנים אלו. באדיבות ארכיון דגניה א'.


שרידי ג'סר אל-קנטיר מדרום לדגניה. כנראה לפני מלחמת העולם הראשונה. באדיבות ארכיון דגניה א'.


להרחבה:
ימת הכנרת (מפלסים, הידרולוגיה וגיאולוגיה)- ניתן למצוא באתר מנהלת הכנרת ומאמרים נבחרים
יהושע בן אריה 'עמק הירדן התיכון'
יהודה לייש 'גשרי הירדן' http://tadpisim.kinneret.ac.il/1297.pdf
ירדנה אלכסנדר 'תל בית-ירח. הגשר לאל-סינברה' חדשות ארכיאולוגיות 126

יום שני, 24 בינואר 2022

רעידת האדמה של 1927 ששמה את בית זרע על המפה (ההתיישבות בנקודת הקבע)

רעידת האדמה שאירעה הלילה ( 22/01/2022) והורגשה היטב בצפון מזרח הארץ הייתה בעוצמה נמוכה של 3.8 בלבד. ישראל נמצאת באזור מגע בין שני לוחות (שמחולקים אף הם לתתי לוחות) כשקו השבר הסורי-אפריקאי מפריד בין הלוח הערבי ללוח האפריקאי. לפיכך מועד האזור לרעידות אדמה וישנן לכך עדויות רבות, היסטוריות, ארכיאולוגיות וגיאולוגיות. במחקר מקובל שסביב כל 100-150 שנה מתרחשת רעידת אדמה חזקה באזור, ובכל מקרה כל שנה מתרחשות עשרות רעידות אדמה אשר לרוב לא מורגשות על ידינו אלא רק במכשירי מדידה.

במאות השנים השנים האחרונות אירעו רעידות אדמה חזקות בטווח של כמה עשרות שנים. בראשון לינואר בשנת 1837 ארעה רעידת אדמה חזקה שפגעה באזור הגליל ובלבנון ובסוריה. נמנו אלפי הרוגים והעיר צפת נהרסה ופרעות נערכו לאחר מכן ביהודי העיר. גם העיר טבריה סבלה מהרעש וכן מגלים ענקיים מן הכנרת שגרמו להרס ולשיטפונות. נדרשו כמה ימים להעברת הדיווח על הנזקים לביירות ולירושלים ויצאו משם שתי משלחות סיוע שלא עזרו הרבה. יהדות העולם נרתמה לעזרה ולתרומות לניצולים ולשיקום היישובים שנפגעו.

רשימה של הישובים שנפגעו בשנת 1837 כפי שהופיעה בעיתון טיימס. מתוך וויקיפדיה

עברו תשעים שנה ובחודש קיץ חם ב11 ליולי 1927 אירעה רעידת אדמה חזקה נוספת בעוצמה של 6.25 אשר פגעה בכל חלקי הארץ. נזקים כבדים נרשמו בירושלים, ביריחו, בשכם, רמלה, לוד, ברחבי הגליל וכן בעבר הירדן המזרחי. על פי דו"ח של מזכיר ממשלת המנדט נמנו 285 הרוגים ו940 פצועים. רעידת אדמה זו הייתה החזקה באזור במאה העשרים והיא  נמדדה ונחקרה בכלים מודרניים ורישום סיסמוגראפים, הן באירופה והן בארץ בידי הגיאולוג נתן שלם. ממצאיו של שלם הראו על מוקד הרעש באזור צפון ים המלח.


כתבה בעיתון הארץ מיום למחרת עם סקירת הנזקים באיזורים וביישובים השונים מתוך: הספרייה הלאומית

גם אזור עמק הירדן סבל מפגיעות ונזקים. מן הכתבה בעיתון מסופר על בית הכנסרת הספרדי בעיר טבריה שחרב, על המסגד בעיירה סמח' (צמח) שנהרס ועל הכפר עבודייה שחצי מבתיו נהרסו וכן על שני ילדים שנהרגו. כיום, ישנם באוספי הספרייה הלאומית מספר אלבומי צילומים עם תמונות שנתרמו לספרי הלאומית לשם תיעוד ההרס והנזקים בעקבות קריאה של אנשי הספריה לציבור הרחב בעיתונות התקופה. מרבית התמונות הן מהמרכזים העירוניים הגדולים בארץ ובעבר הירדן, אולם ישנן גם מספר תמונות של הנזקים מהכפר ריינה וכן תמונה אחת מדגניה ב'.

צילום של הנזק בקבוצת דגניה ב'. מתוך: אוסף צילומים מן הרעש בארץ ישראל בשנת תרפ"ז

חברי קבוצת מרקנהוף, לימים בית-זרע, שהו בעת רעידת האדמה באתר אום-ג'וני שמדרום לכנרת. אנשי הקבוצה היו חלוצים מגרמניה ושמם נקבע על פי שם החווה בה עשו הכשרתם החקלאית. שבעה חברים ראשונים עלו ארצה בדצמבר 1921 והם ישבו בתחילה בעין גנים ליד פתח תקווה ולאחר מכן באזור עמק יזרעאל, שם חוו תלאות וקשיים רבים. בשנת 1926 קיבלו את הצעתו של יוסף ברץ, חבר דגניה א׳, לעבור לעמק הירדן והקבוצה עברה לאום- ג׳וני עם הבטחה למעבר לנקודת קבע בקרבת מקום.
עוסקים בעבודה חקלאית בחוות מרקנהוף בגרמניה. מתוך: הערך המעולה בוויקיפדיה שכתבה אסתר ניצב על קבוצת מרקנהוף


הנקודה שנבחרה הייתה מדרום לדגניה ב'. בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת הוקמו דגניה ב' ודגניה ג' בסמוך לקבוצת דגניה. החקלאות הייתה ברובה חקלאות בעל וללא רווחים רבים והוחלט על העברת דגניה ג' לעמק יזרעאל כיום גניגר. בהמשך העשור הוחל בפיתוח חקלאות אינטנסיבית  ומשאבות המופעלות בדלק הוצבו על הירדן וכך נוצרה האפשרות להעלאת בית זרע להתיישבות בשנת 1927. עם הפעלת תחנת החשמל של נהריים בראשית שנות השלושים וחיבור עמק הירדן לרשת החשמל הוצבו בירדן משאבות גדולות יותר המופעלות בחשמל ונהגה רעיון  אמת המים המשותפת לדגניה ב' ולבית זרע, מפעל שאפשר בשנת 1932 את הקמת קבוצת ס.ס.ס.ר, היא אפיקים על כך בארכיונתן: אמות המים של ההתיישבות הציונית בעמק הירדן).
בתמונה של בית זרע משנת 1936 ניתן לראות מטעים ושדות מושקים. מתוך אתר הקיבוץ: פינת הנצחה למקימי הקיבוץ 



חברי הקבוצה ביקשו להקים את נקודת הקבע בשלמותה ורק לאחר מכן לעבור אליה, אולם רעידת האדמה שמה לאל את כל תוכניותיהם. מתיאורי האנשים מסופר על ישיבתם בחושות (ניסיון להתחבא משמש הקיץ הקופחת) בזמן האירוע ועל הרעידות החזקות והתמוטטות קירות הבוץ על יושביהן. למזלם כולם יצאו החוצה בשלום וללא אירעו פגיעות בנפש והם סרקו את גלי החורבות. הצעות שונות לעזרה הגיעו מיד, בניהן מעבר ליישובים קיימים, אך חברי הקבוצה סירבו לכל הצעת עזרה זולת הכשרת נקודת הקבע ומעבר אליה.
מחוץ לחושות באום-ג'וני לפני רעידת האדמה. מתוך הספר 'בקעת כנרות' של זלמן ווינגרדוב- 'רעידת אדמה באום-ג'וני


המוסדות הציוניים הסכימו לבסוף והביאו פועלים מובטלים שיקבלו שכר על עבודתם לבניית המקום, בעוד אנשי קבוצת מרקנהוף לא הורשו להשתתף בבנייה ואולצו להישאר בתנאי מחייה קשים באום-ג׳וני. בתחילה נבנו האוהלים, הצריפים ומגדל המים והונחה אבן הפינה לבית הראשון אשר הושלם עד שנת 1928. מבנה זה משמש עד היום כסמלה של הקבוצה.
הבית הראשון בשנים המוקדמות. מתוך אתר הקיבוץ: פינת הנצחה למקימי הקיבוץ

לצד הנזקים הרבים שגרמה רעידת האדמה של שנת 1927 בנפש וברכוש, עבור אנשי בית זרע היא הביאה ברכה והאצה של מעברם לנקודת הקבע שאלמלא כן הייתה יכולה לקחת זמן רב הרבה יותר. כיום מציינים בקיבוץ מאה שנה לעליית ראשוני החלוצים ארצה, בית המגורים הראשון עובר שיחזור ושיפוץ של קירותיו החיצוניים ובקומה השנייה ישכנו בעתיד משרדי היישוב.

צילום של המבנה מראשית 2021. קרדיט: מיכאל יעקובסון


יום חמישי, 2 בדצמבר 2021

כשהנזירים בקאסר אל-יהוד רצו לגדל קרפיונים ...


תמונת המנזר לפני ההרס ברעידת האדמה בשנת 1927. בכניסה ניתן לראות כרכרה עם סוסים. מתוך אוסף מטסון

מנזר סנט ג'והן או קאסר אל-יהוד (כך במפות של המרכז למיפוי ישראל) שוכן ממזרח ליריחו בשיפולי הע'ור (כיכר הירדן), ממש לפני הירידה אל הזור  (גאון הירדן). המנזר היווני-אורתודוכסי קרוי על שם יוחנן המטביל אשר לפי האמונה הנוצרית הטביל את ישו בנהר הירדן. השם קאסר אל-יהוד ניתן לו על בשל היות המבנה בצורה של מצודה והמילה יהוד משמרת בשפה הערבית את המסורת לפיה באזור זה חצו בני ישראל את הירדן בתקופת ההתנחלות. המנזר הנוכחי בנוי על שרידי מבנים קדומים יותר, כאשר על קיומו של מנזר במקום ידוע כבר בתקופה הביזנטית מן המאה החמישית לספירה. המנזר נהרס במספר רעידות אדמה בעבר, האחרונה זו החזקה בשנת 1927, ושופץ ושוחזר בכל פעם מחדש. 

המבנה כיום בשנת 2021. צילום: אילונה זיגמנד


בעקבות תנופת עולי הרגל בתקופה הביזנטית נבנו באתר מנזרים נוספים אולם הם הלכו ודעכו במשך המאות ורק מנזר סנט ג'והן שרד לתוך התקופה העות'מאנית ועד לתקופת המנדט. במפה המצוינת של הקרן הבריטית לחקירת א"י (סוף המאה התשע-עשרה) ניתן לראות שזהו המנזר היחידי שפעיל וקיים. 

אזור אתר הטבילה (בפינה הימנית העליונה) במפת הPEF. מתוך האתר המצוין של אוסף המפות ע"ש דיוויד רמזי

מכיוון שהאזור היה בבעלות הסולטן הועברו האדמות בהמשך לידי ממשלת המנדט. אזור אתר הטבילה, אף שהוא מהווה אתר ראשון במעלה בחשיבותו לנוצרים לא נרשם כמקום קדוש בסטטוס קוו, והדבר אפשר מכירת אדמות וחלקות עבור העדות הנוצריות הנוספות אשר הקימו שם מבני דת לצורכיהן.  יש לציין שהבריטים לא התירו בניית מבני דת בסמוך לנהר עצמו ולשם היו רשאים להגיע כל בני העדות לטקסי הטבילה.   במפה המנדטורית משנות הארבעים של המאה הקודמת ניתן לראות שסמוך למנזר סנט ג'והן ממוקמים מנזרים נוספים של עדות נוצריות אחרות. 
מהאתר Israel Hiking Map בשכבת מפות עתיקות

אחרי הסקירה הקצרה אפשר להגיע לעניינו. בארכיון המדינה נסרק לאחרונה תיק מסמכים מעניין שעלה למרשתת וכותרתו היא 'בקשת מתן הלוואה למנזר סנט ג'והן עבור בניית בריכות דגים'. במכתב, מתאריך 22/02/1945 הרשום בכתב ידו של אב המנזר וממוען אל הנציב העליון הבריטי בארץ ישראל, לורד גורט, מבקש הכותב הלוואה של 2000 לירות ארץ ישראלית עבור בניית בריכות דגים. המכתב רשום בלשון מליצה, התחנפות והבעת רגשי כבוד והערצה לנציב העליון. אב המנזר מציין שהמקום קיים כבר כאלף ושבע-מאות שנה ושרד חילופי שלטון רבים. בעבר היו בידי המנזר ארבעים אלף דונם- מגשר אלנבי בצפון, עבור ביריחו ממערב ועד לצפון ים המלח בדרום- אולם אדמות רבות נלקחו מהם וניתנו לאפנדים ערבים ולעדות נוצריות נוספות. רעידת האדמה בשנת 1927 הסבה נזק גדול למנזר וזרם המבקרים והצליינים, אשר כלכלת המנזר התבססה עליהם רבות כמעט ופסק.
צילום ההרס שבמנזר בעקבות רעידת האדמה. מתוך אוסף תצלומים של הספרייה הלאומית לתיעוד ההרס ברחבי ארץ-ישראל

לפיכך מעוניינים אנשי המנזר לבנות במקום בריכות דגים, בדיוק כפי שעשו המתיישבים היהודים (הכוונה היא כנראה לאנשי בית-הערבה שהקימו בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת חלקות חקלאות ובריכות דגים ליד מפעל האשלג הצפוני). הכותב מציין את קרבת המקום לנהר הירדן אשר יוכל לספק מים עבור הבריכות והוא בטוח בהתכנות הכלכלית של הענף ושהוא יחזיר את ההלוואה בהקדם האפשרי. סיום המכתב ממשיך בהתחנפות ובהבעת רגשי התודה והוא אף מברך את הנציב העליון בברכת 'אלוהים נצור את המלך'(!)
הדפס של המכתב בתיק ארכיוני ISA-MandatoryOrganizations-SecretaryAgri-000advq



הדג (וסמל הדג) הינו בעל חשיבות רבה בעולם הנוצרי והוא אחד הסמלים הראשונים שאומצו. על פי המסורת, ביצע ישו  בכנרת מספר ניסים הקשורים בדגים. כמו כן תלמידיו ושליחיו הראשונים היו דייגים אותם פגש ישו  בעת עבודתם בימה והוא הבטיח להם שאם ילכו אחריו הם יהיו 'דייגי אנשים'. הנצרות בראשית התגבשותה השתמשה במילה דג ביוונית כראשי התיבות "ישו המשיח בן האלוהים המושיע".  
סמל הדג בנצרות הקדומה. מתוך וויקיפדיה



בעקבות הפנייה של המנזר אל שלטונות המנדט נרשם בהתכתבות פנימית של אנשי משרד החקלאות והדייג של הממשל המנדטורי שנעשתה במקום בדיקה מקצועית שהראתה שאין שום מניעה להקמת בריכות דגים לגידול קרפיונים (כך במכתב) באזור אולם ישנן שתי בעיות אחרות: הראשונה היא בעיית הבעלות על הקרקע כאשר באותן שנים ניהל הוואקף המוסלמי משפט בניסיון להשבת אדמות באזור יריחו לבעלותו. הבעיה השנייה הייתה פנימית בתוך אנשי העדה היוונית-אורתודוכסית וזאת מכיוון שאב המנזר פנה אל הממשלה מבלי לערב את מנהיגי העדה בירושלים ואלו ביקשו לעצור את המשך הפעילות עד שיבררו את הנושא בינם לבין עצמם.
אין בתיק הנ"ל מסמכים נוספים ומכאן אני מניח שהעניין לא יצא בסופו של דבר אל הפועל. אולם התכתבות זו פותחת בפנינו צוהר אל הקשרים וההתנהלות בין הממשלה לעדות הנוצריות השונות. מסירת אדמות הכנסייה היוונית-אורתודוכסית לעדות נוצריות אחרות מראה על חולשת הכנסייה באותה עת ואת כוחה הרב של ממשלת המנדט. יש להניח שהיום הדבר לא היה קורה מבלי לגרום לסכסוך ולהרמת קול צעקה בעולם הנוצרי ובהתנהלות הפנימית בארץ. נוסף לכך אפשר לראות שאנשי המנזר היו ערים לנעשה מסביבם ולאפשרויות הכלכליות החקלאיות שפותחו בידי ההתיישבות הציונית בארץ. נכתב והוזכר כבר רבות על התפתחות המשק החקלאי הציוני בעקבות המושבות החקלאיות הטמפלריות ואילו כאן אנו זוכים למבט על קשרי גומלין הפוכים של למידה וניסיון לפתח בעקבות החקלאות היהודית. 
דייגים בבית הערבה בשנות הארבעים (מהלך קילומטרים בודדים דרומה מקאסר אל-יהוד) כותרת הדף: "בית הערבה- הפרחת האדמה המלוחה". מתוך אתר ynet בכיתוב במקור רשום מתחת לתמונה: ערוגות המים שימשו להדחת המלח וגם כבריכות דגים

תמרה בביקור במקום ב2020


  • להרחבה 
  • אתר הטבילה קאסר אל-יהוד באתר האינטרנט של רט"ג
  • בפודקאסט 'חיות כיס' על הפן הכלכלי של אתרי הטבילה השונים פרק 120: הולי ביזנס
  • ליאור חן, "נהר זורם ביניהם: מעשה ההתהוות של שלושה אתרי טבילה לאורך נהר הירדן", עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית.
תודה רבה לד"ר יקי אשכנזי על הטיפים הקטנים והמועילים שנתנו לי את הדחיפה הסופית לכתיבה על הנושא

יום שני, 15 בנובמבר 2021

10/02/2018- הכטב"מ האיראני שהופל באזור בקעת הירדן- חלקים ממנו נפלו במאגר דגים/השקייה שגדותיו נעים ומשנים את קו הגבול עם ממלכת ירדן


*קרויוז אישי קצר- כאשר הופל הכטב"מ ביום שבת לפנות בוקר אני בכלל הייתי בטיול באזור ים המלח. כמו דייגים טובים קמנו לקפה בזריחה וראינו מצפון שובלי עשן גבוהים ורבים. עוד בחמש בבוקר קיבל אורי חברינו טלפון נזעם מאשתו בעמק המעיינות אשר הייתה נצורה בחדר הביטחון בביתם עם ארבעת ילדיהם. אורי כמובן שיחק אותה אדיש והמשיך אתנו לטיול מהנה בנחל משמר...*

קו שביתת הנשק משנת 1949 בין מדינת ישראל לממלכת ירדן בין חמת גדר לטירת צבי חפף לקו הגבול הבריטי משנות ה20 של המאה הקודמת- קו אשר הפריד מנהלתית בין עבר הירדן המזרחי והמערבי. בדיונים הבריטים לגבי מיקום קו הגבול, שכן בריטניה שלטה בכל האזור, הוחלט שהקו יעבור באמצע נהר הירדן ושאם יחולו שינויים טבעיים בתוואי זרימת הירדן יזוז איתם גם קו הגבול. 
חלקים מהכטב"מ שהופל בשנת 2018 (שהיה חמוש בחומרי נפץ וזוהה עם כניסתו לארץ והופל די מהר בידי מסוקים) נפלו במאגר מי השקייה וגידול דגים של קיבוץ כפר-רופין. המאגר נמצא ממש ממזרח לקיבוץ, בתלולית מדרום לו בית הקברות וממערב למאגר תל ערטל (חץ השלום).
מאגר זה, מאגר עמוד לא היה קיים עד שנות ה-70 של המאה הקודמת מכיוון שהוא היה חלק מנפתולי הירדן (על כך מיד במפות).

נפתולי הירדן משתנים ומשנים צורה וכך היה גם בחלק זה של הירדן. ביקרתי בארכיון הקיבוץ ומצאתי התכתבויות על השמשת המקום למאגר מים וגידול דגים בין קיבוץ כפר-רופין, אגודת המים האיזורית וכמובן גם הצבא.
הנפתול הנ"ל היה מוצף ומתרוקן במהלך שטפונות של הנהר ובתחילת שנות ה-70 הוחלט להשמישו לגמרי. דרך המערכת שמהווה את צלעו הצפונית של המאגר אטמה אותו לחלוטין למול הירדן.

במפה מראשית שנות ה-40 המאגר אינו קיים- רואים רק את נפתול הנהר. אזור המאגר מסומן בכוכב אדום. קיבוץ כפר רופין עדיין רשום בשם הקבוצה המקורי שלו- מסד 

בתצלום לווין אמריקאי מסוף שנות ה-60/תחילת ה-70 (קישור לתצ"אות כולם) ניתן לראות שעדיין המאגר אינו קיים- שוב מסומן מיקום המאגר בכוכב אדום. מדובר בלווין אמריקאי שצילם את כל אזור המזרח התיכון בין שנת 1960 לשנת 1972 והאמריקאים העלו את כל תצלומי הלווין למרשתת





במפה מעניינת מספטמבר 1973- צו סגירת אלוף (חופי) של אזורים קרובים לגבול- היום גדר המערכת . העליונה- מסומן באדום אזור המאגר שכבר קיים בשטח אולם עדיין לא עודכן במפות. עקב חדירות מחבלים ומיקוש בשטחי ה'זור' שממערב לירדן הוציאו בצבא צו סגירה לאזורים אלו ואז גם הוקמה גדר המערכת העליונה אותה ניתן עדיין לראות במקומות רבים בעמק הירדן ובבקעת הירדן


 
 בתצ"א עדכני של השנים האחרונות מ'גוגל ארף' כבר רואים בבירור את המאגר הקיים ואת דרך המערכת שנמצאת ממש על גדתו הצפונית של המאגר. המאגר כבר אינו פעיל ובחורף זורעים בו בדרך כלל חיטה. בשנים גשומות עולה נהר הירדן על גדותיו ובאזור של נפתולים בהם זרימת המים איטית הוא מציף את סביבותיו. כך ישנן פעמים בהן המאגר מתמלא במים ויבול החיטה אובד

בשנים האחרונות היו תוכניות של רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע ומרכז הצפרות המקומי להפוך את המאגר למרכז צפרות , מחקר ותצפיות, תכניות שעדיין לא יצאו אל הפועל
המאגר כיום נטוש ואדמתו הבוצית מכוסה בצמחיית פרא להנאת החיות וציפורי הבר. הכביש שנראה בקצה המאגר הוא כביש גדר המערכת




יום שישי, 9 באפריל 2021

המלך של הירמוך- הגשר הגדול על נהר הירמוך

It stood just over the westernmost of the Yarmuk bridges, a steel masterpiece whose destruction would fairly enrol me in the Gadarene school מתוך הספר: 'שבעת עמודי החוכמה'



ההגעה אל הגשר וההתבוננות בו מקרוב עוצרת נשימה!!! שימו לב למעלה לפילבוקס המשמר

כך מתאר ט.א.לורנס את הגשר כאשר הוא מתצפת עליו כהכנה לניסיון לפוצץ אותו (ניסיון שכשל) בשנת 1917. ואכן לרוב אין לתאר גשר זה בלי האופציה ההגיונית של שימוש במליצות לשון. הוא קיים כבר כמעט 120 שנה וסיפורו חוזר ונשזר בתולדותיה של הארץ ובסיפור הציוני והישראלי. כיום נמצא הגשר מעבר לגדר המערכת שמעל הירמוך והגישה אליו אפשרית רק באישור צבאי או בטיולים מאורגנים. בזכות טיול כזה שנערך מטעם בי"ס שדה קשת-יהונתן במרץ 2021 זכיתי להגיע אל הגשר הנפלא הזה. ותאמינו לי, אם תהיה לכם הזדמנות להגיע לשם, קחו אותה ישר. מראה הגשר במבט מגובה העיניים שווה יותר מכל תמונה מקרוב או מרחוק... 
לגשר זה מספר שמות פופולאריים ונראה לי שהשגור ביותר הינו גשר אל חמה ובו אשתמש לרוב ( על מגוון השמות אדבר בהמשך).
תמונה יפה ומזווית פחות מוכרת לנו הישראלים- צילום מהצד הירדני של הגשר

גשר אל חמה על מסילת הברזל בירמוך היה חלק משלוחת חיפה-דרעה שקישרה בין הים התיכון לבין המסילה החיג'אזית מדמשק ועד לעיר מדינה. בניית הקו החלה בשנת 1903 ובאוקטובר 1905 הושלם הקו עד לעיר דרעה. הבדלי הגובה בין הכנרת לדרעה היו כ-700 מטר והם גישרו על 50 ק"מ בקו אווירי. הוגה המסילה, היינריך אוגוסט מייסנר, בחר בתוואי זה מכיוון שהיה יחסית נוח (לעומת תוואים שונים שהוצעו בעבר) וכן משופע במים לדודי הקיטור. אולם תוואי זה חייב שימוש במגוון של מבנים מלאכותיים- סוללות עפר, מנהרות, גשרים וויאדוקטים (גשר שבנוי מעמודים וקשתות ונושא דרך/ מסילה). 
קטע זה היה המסובך והיקר ביותר והצריך תכנון מעולה של מייסנר. העבודה בקטע הירמוך שובשה תכופות עקב מפולות אדמה ושיטפונות עזים בנהר. חלקי הגשרים והחומר לבניית המנהרות נסחבו ביד בידי פועלים במעלה הנהר. בעלייה בת 73 הק"מ נבנו 329 גשרים קטנים וגדולים, כשבגדולים שבהם נבנו משני צידי הנהר קשתות אבן ובאמצע הונחו קונסטרוקציות פלדה ארוכות. כמו כן נחצבו בעמק הירמוך שמונה מנהרות באורך כולל של 1110 מטר, אחת מהן אף נחצבה בצורת עיקול. 
 גשר הירמוך מספר 2 (גשר מספר 1 חצה את הירמוך ממש לפני היפגשו עם נהר הירדן), מספור שניתן בידי מייסנר בעת תכנון הקו ומוזכר כך גם בדו"ח הריגול הבריטי של לויטננט-קולונל מאונסל משנת 1907, ניצב בקילומטר ה-93.4 מתחנת המוצא בחיפה. הגשר נבנה בין השנים 1904-1905 והוא היה הארוך, הגדול והגבוה בגשרי ארץ-ישראל. הגשר נמתח לאורך כ-130 מטר מעל נהר הירמוך ומתנשא לגובה של כ-20 מטר מעליו. לגשר שלושה מפתחים על עמודי אבן, שני הצדדיים באורך של כ-30 מטר כל אחד והמפתח המרכזי באורך של 50 מטר!!! בנוסף לכך בצדו המזרחי נוספו ארבע קשתות אבן באורך של כ-20 מטר להשלמת חציית הערוץ הרחב.

 לגשר זה ישנם מספר שמות, אם רשמיים ואם בפולקלור הציוני. השם הראשון הוא גשר הירמוך, זאת למרות שישנם על תוואי הנהר עוד גשרים רבים. לורנס איש ערב קורא כך לגשר זה כאשר הוא משקיף עליו בסוף שנת 1917 ומתכוון לפוצץ את אחד מגשרי הירמוך בכדי לנתק את הצבא העות'מאני בארץ ישראל מבסיסו שבדמשק. הוא צעד ורכב מעקבה [!] ועד לאום קייס שמעל אל חמה. לורנס הרומנטיקן מתאר את גשר מספר 2 אותו ניתן לראות מאום קייס "יצירת מופת של ברזל". לדעתו, הריסת הגשר הייתה מכניסה אותו לפנתיאון השמות מן העבר שנאמרים בנשימה אחת עם חמת גדר... כעבור שנה בספטמבר 1918, התכוון לורנס לחבל בגשר בשנית, אך גם הפעם לא הצליח ובמקום זאת פנה לנתק את הקו שבין עמאן ודרעא. השם גשר הירמוך יכול בכל זאת להתאים בשיח הישראלי מכיוון שזהו הגשר הגדול והבולט ביותר בתחומי הארץ וכמובן גם בעקבות ליל הגשרים והחבלה בגשר אשר לא תוקן מעולם. 

 
השם גשר ירמוך נזכר בעיתון הצופה מתאריך 21.04.1944 בדיווח על הכשרת מטבח הנוטרים

השם השני הוא גשר אל חמה (חמת גדר), אולם גם גשר מספר 3- ג'יסר אל באנה- ממערב לחמת גדר וגם גשר מספר 4- ג'יסר אם בוטמה- ממזרח לאתר יכולים לשאת בתואר הכבוד של גשרי אל חמה. שם נוסף לגשר הוא גשר הרוחות, זאת בשל הרוחות העזות שנושבות בערוץ הנהר וכמובן בגשר הגבוה שמעל. שם זה רשום גם באתר האינטרנט של הפלמ"ח לצד השם גשר הירמוך. חבל רק שבאתר המכובד אנו רואים תמונה של גשר מספר 3- מאחוריו נראה היטב אתר המרחצאות והתל עליו מצא אביגד את בית הכנסת העתיק... השם הערבי של הגשר או האזור הוא ג'יסר אל האווי/ חאווי. לפי מדריך הטיולים שמעון גת (כתב על כך בפייסבוק שלו) הוא נקרא כך על שם אפאנדי מקומי שהיו לו אדמות מצפון וממערב לגשר. שם דומה מצאתי אצל שומכר בסקר שלו על רמת הגולן בסוף המאה התשע עשרה (הוצאת אריאל- שומכר: הגולן- סקר, תיאור ומפוי) כאשר הוא מזכיר את השם אל חאויאן לקטע הקניוני הצר בו מתחתר הירמוך בין צוקי הבזלת הזקופים ממזרח לתל דויר. 


בדיווחים הרשמיים- כאן של עיתון המשקיף מתאריך 18.06.1946- נכתב ג'יסר אל חאווי

בזמן מלחמת העולם הראשונה היווה הגשר מטרה לפעולות חבלה. כבר בראשית המלחמה קרס פון קרסנשטיין שפעל עם הכוחות התורכיים בארץ זיהה את הבעיתיות של תוואי המסילה הבודד בעמק הירמוך. עם שפע המתקנים המלאכותיים על המסילה שיכולים להוות מטרה למפגעים היה לדבריו להשגיח על המסילה היטב וכן לתחזק את מצבה הפיזי כל הזמן. הייתה מחשבה של אנשי נילי לפגוע באחד מגשרי הירמוך או בגשרים בג'יסר אל מג'מעא אולם  הדבר לא עלה בידם. כאמור תכנן לורנס לפוצץ את הגשר בסוף 1917, זאת בברכת אלנבי אשר כוחותיו פעלו באותה עת לכיבוש מרכזה של ארץ-ישראל, אולם התכנית לא יצאה אל הפועל. בספטמבר 1918 בזמן מערכת מגידו להשלמת כיבוש ארץ ישראל כולה נהרס הגשר בפעם הראשונה אולם אין תמימות דעים לגבי זמן הפיצוץ והנסיבות שהובילו לכך. בחלק מהמחקרים נרשם שהגשר כבר פוצץ בתאריך 21.09.1918 על ידי התורכים הנסוגים אשר תיקנו אותו חלקית מיד לאחר מכן בכדי להשלים את נסיגתם מצמח (ראו אצל יהודה לבנוני) ובמקורות אחרים נרשם שהגשר פוצץ לאחר הקרב בצמח ב25-26.09.1918 על ידי הכוחות שנסוגו מצמח במעלה הירמוך ואל עבר דרעה. בספרות הרשמית של הבריטים והאוסטרלים על הלחימה בחזית ארץ ישראל כתוב על פטרול בריטי שנשלח לאחר כיבוש צמח מזרחה אל עבר גשרי הירמוך. הכוח הגיע אל הגשר הראשון (כך במקור, יש להניח שהכוונה לגשר מספר 2) ואיבטח אותו אולם הוא לא המשיך לעבר הגשר השני (גשר מספר 3) והכוחות הנסוגים פוצצו אותו. בהמשך נקרא הכוח לחזור חזרה ולנוע לעבר טבריה. פקודת הנסיגה הכללית לכוחות התורכיים והגרמניים ניתנה ב-26.18.1918 עם הוראה לפוצץ את הגשרים והמנהרות במעלה הירמוך. אז כנראה פוצץ הגשר הגדול, גשר מספר 2.


קטע מההיסטוריה הרשמית של הצבא הקנדי בו מסופר על תיקון הגשר (בראש העמוד המצולם). שימו לבכם לעובדה שגם גשר מספר 3 חובל על ידי התורכים הנסוגים ונזקק לתיקון

יחידות ההנדסה הקנדיות עמלו קשות על תיקון הגשר (הגשרים) ובסוף אוקטובר מדווח שהקו מחיפה עד דרעה ואל עבר דמשק פועל כסדרו. התיקון שהוצב היווה פתרון מהיר, מבנה של קורות עץ שתמכו את החלק האמצעי. תיקון זה היה זמני ובכתבות מעיתונות התקופה כפי שמובא אצל לבנוני נשרפו חלק מתומכות הגשר בהתנפלות של בדואים מעבר הירדן המזרחי. התערערות תומכות העץ של הגשר הצריכה תיקון מחודש ורציני של הגשר אשר התבצע בשנת 1922. את החלק האמצעי הזמני החליפה תומכת ברזל ענקית במשקל של 120 טונות אשר הוסעה אל עבר הגשר. התומכה הורדה באמצעות פיגומים בין שני העמודים המרכזיים והוצבה כנדרש. 

הובלת המקטע האמצעי אל עבר הגשר.מתוך: רישום תמונות מתיק מחלקת ההנדסה של רכבת המנדט מספר 129/3227(2);                                                                                                                                  Damage to Yarmuk Bridge No.2 - Km.93.400 H.R. Main Line on 16/17 June, 1946 

והנחת הקורה האמצעית במקומה. מלפנים נראה גשר הולכי רגל שכנראה שימש את העובדים לחציית הנהר. (תיק תיקון הגשר)

שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת לא היוו שנים מעניינות וסוערות לגבי גשר אל חמה ונראה שתנועת הרכבות בתוואי הירמוך פעלה כסדרה. בשנות העשרים הושלמה תמונת שטחי המנדט בין הבריטים לצרפתים. בקעת אל חמה ורצועת הירמוך ממערב לה נכללו בתחום המנדט הבריטי, בתחילה של כל עבר הירדן ולאחר מכן של עבר הירדן המערבית. קו הרכבת לעומת זאת נכלל בתחום הפעלת הרכבת המנדטורית הסורית-צרפתית כאשר תחנת צמח שימשה כתחנה משותפת לשתי הנהלות הרכבת. בקישור למפה משנת 1942 (מאתר הספרייה הלאומית) בגישה מקוונת ניתן לראות שקו הגבול עובר מצפון לכביש שמוליך אל עבר בקעת אל חמה עד לגשר מספר 4- גיסר אום בוטמה- שם הגבול פונה דרומה ושוב מערבה באמצעו של נהר הירמוך. בין גשר מספר 2 לגשר מספר 3 המסילה עברה בשטח המנדט הבריטי של עבר הירדן המזרחי וכך גם במקומות נוספים במעלה המסילה. בזמן מאורעות 'המרד הערבי' נבנה כנראה הפילבוקס שנראה גם כיום מעל הגשר וכמוהו נבנו נוספים בגשרים ובצמתים חשובים בכל רחבי ארץ-ישראל.
סיפור מעניין ומרתק על חציית הגשר ברגל כשלפתע פתאום הופיעה רכבת התפרסם לאחרונה ברחבי המרשתת. לפי הכתבה, עקב הטראומה של חציית הגשר והופעת הרכבת, הילדים שהשתתפו בטיול לא זוכרים מאומא משאר ימי הטיול או חוויות נוספות שקרו להם. הסיפור הובא במקור באתר של גייזי שביט עוד בשנת 2006 בידי אבי נבון. הגשר המרשים היווה השראה ומושא לצילומים למספר רב של אנשים ומטיילים שעברו שם בדרך לאל חמה. ראו לדוגמה כאן מאוסף הצילומים של משפחת מולר משנת 1937 נראה מרחוק הגשר ומשמאלו נתיב מסילת הברזל לכיוון אל חמה (בכיתוב לתמונה נאמר שזהו הכביש שעולה לרמה). 
להלן צילום מעולה נוסף- של משפחת שוורץ, ההורים ושתי בנותיהן (?), יושבים למנוחה באזור שהיום מהווה את צומת העלייה לרמת הגולן ומשקיפים על הגשר ההרוס. מתוך: שורץ, משה and שורץ-הילר, טרודי 1946. מבט לקניון ונהר הירמוך מצפון לדרום . קישור למקור התמונה סדרה: ביתמונה. אסף מיקו (משה) שורץ וטרודי שורץ-הילר


במקרה או שלא במקרה השתמשו באמתלת הטיול אל המרחצאות והמעבר בסמיכות לגשר  גם אנשי הפלמ"ח בסיורים המקדימים שלהם כהכנה לפעולה של 'ליל הגשרים' בשנת 1946. אם בהחבא כשהם מגיעים ממערב ועולים במעלה הנהר ואם ממזרח כזוג טיילים שיצאו מהמרחצאות לטיול רומנטי על שפת הירמוך. על ביצוע הפעולה והפיצוץ עצמו נכתב רבות ואפשר למצוא על כך מידע רב. אני רק אוסיף על ההשפעה שלו מבחינה 'תרבותית'. לצד 'שיר הגשר' שנכתב על פיצוץ גשר שייך חוסיין הפחות ידוע ואחיו המפורסם 'דחליק מוטק'ה' מופיע ספציפית גשר הירמוך שפוצץ בספור קצר של הסופר מתי מגד משנת 1949. בסיפור שנקרא 'המגדל הלבן' (כשם קובץ הסיפורים כולו) נכתב על המגדל הלבן (מגדל המים?) אשר בלט למרחוק וכמו שמר על הלוחמים שיצאו אל עבר הגשר. מתי מגד הצטרף לחוליית החבלה כמשקיף מטעם מטה הפלמ"ח (כך בספרו של אוריאל אופק על ליל הגשרים) וכנראה אירוע זה נצרב חזק בתודעתו והוא ראה לנכון לכתוב על כך. בערך בוויקיפדיה באזכורים על ליל הגשרים בתרבות לא מופיע ספר זה ושווה אולי שמישהו ירים את הכפפה ויכניס גם אותו.
צילום של עטיפת הספר שיש לי עותק ממנו בבית

וכך מתחיל הסיפור... (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1949)

פיצוץ הגשר בשנת 1946 סתם בדיעבד את הגולל על קו הרכבת מחיפה לדרעה, ולאחר מכן לא נערכו עוד נסיעות ישירות בין שתי הערים. בתיק מארכיון הרכבת שכותרתו 'נזק לגשר הירמוך מספר 2' נסקרה ההיסטוריה של הגשר, מהקמתו ועד לשנת 1946. גם בשנה זו הוחל בתכנון לתיקון הגשר והשמשתו מחדש. בתיק (וגם אצל לבנוני) יש מסמכים על חברת ההנדסה החיפאית פנטה-גולדשמיט שנשכרה לביצוע העבודות והחלו בהכנות לוגיסטיות ותכנוניות לתיקון. מבנה הבטון שנמצא ממש בסמוך לגשר הוא מתקופה זאת. לבסוף הגשר לא תוקן וכנראה הסיבה המרכזית לכך הייתה הבנה פנימית בבריטניה ובממשלת המנדט על סיום השליטה בארץ שהלך והתקרב.

הגשר מהבנייה המקורית ועד לתיקון הארעי בשנת 1919. מתוך: רישום תמונות מתיק מחלקת ההנדסה של רכבת המנדט מספר 129/3227(2);                                                                                                                                     Damage to Yarmuk Bridge No.2 - Km.93.400 H.R. Main Line on 16/17 June, 1946

הובלת תומכת הברזל החדשה והצבתה במקום, 1922. (תיק תיקון הגשר)


סיום סופי של התיקון ובדיקת עמידות, 1922. (תיק תיקון הגשר)


ציור של הגשר לאחר פיצוצו בשנת 1946 וכן הצעת התכנון לתיקון הגשר. (תיק תיקון הגשר)

ושתי אנקדוטות לסיום. ביום הסיור אל הגשר היה איתי בקבוצה בחור מבוגר שביקש מהמדריכה את רשות הדיבור ליד הגשר. הוא סיפר לנו שבתקופת מלחמת המפרץ כאשר כוחות מיוחדים שלנו פעלו במערב עיראק כנגד משגרי הסקאדים (פורסם בעבר בתקשורת) הייתה הכנה בצה"ל לתוכנית חבירה אליהם של כוחות קרקעיים גדולים. הבחור, כחלק מיחידת סיור, נשלח לסרוק עבור צה"ל נקודות חצייה אפשריות על הירדן והירמוך והגיע גם לאזור הגשר. מדרום-מערב ישנה אכן ירידה מתונה לכיוון מי הנהר והחצייה שם אפשרית. מה שכן, טיפוס חזרה בגדה הירדנית לעבר רמת אירביד בהרי הגלעד נראית לי קשה ותלולה ולא הגיונית כלל...
וסיפור נחמד נוסף על הגשר שסיפר לי מכר שלי. מסתובבות בארץ אגדות וסיפורים לרוב על מטמונות זהב וכסף מתקופת מלחמת העולם הראשונה שהוטמנו על ידי התורכים, הגרמנים, אנשי ניל"י ואנשי השומר. הוא שמע סיפור שגם בגשר הירמוך הוטמן בשעתו מטמון כזה בידי התורכים הנסוגים. השמועה, כך אמר לי המכר, היא שמטמון כסף (כנראה משכורות החיילים) הושאר שם כחלק מקנוניה בין חיילים עצמם או עקב התקפה על הרכבת. הוא החליט ללכת לחפש אותו. הוא השיג מצה"ל אישור מעבר בגדר והגעה אל הגשר במסווה של צוות צילום שעוסק בפיצוץ הגשר בליל הגשרים. הבחור וחבריו הסתובבו שם יום שלם עם גלאי מתכות בניסיון למצוא את האוצר אך לא מצאו אותו (בנתיים).

תודות
שושי לוטן האחת ויחידה שתמיד מוכנה לעזור ולחפש ספרים ומאמרים, לצלם ולסרוק עבורי ונותנת עצה טובה.
אנשי מוזיאון הרכבת (עופר ברט וחן מלינג) על העזרה והרצון. את צילום המסמכים של תיק הגשר ביצעתי אצל חן במוזיאון עוד בשנת 2012 והם שכבו בתיקייה וחיכו להיגאל...
ערן תירוש מהעמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל על העזרה בחיפוש חומרים ומסמכים מתקופת המלחמה שנוגעים לגשר הירמוך.
אנשי בית ספר שדה קשת-יהונתן שבזכותם הגשמתי חלום והגעתי אל הגשר
 
להרחבה
יהודה לבנוני- הספר- 'מחמורו של הסולטן לרכבת העמק'
פנחס פיק- מאמר בקתדרה- מייסנר פחה: חלוץ הרכבות בארץ ישראל ושכנותיה
רבקה ציבאלי דרור על פיצוץ הגשר בליל הגשרים שמעון גת מסכם את הרצאתה בהשתלמות לליל הגשרים 17/06/2019
חיפוש השם YARMOK בארכיונים של מוזיאון המלחמה הבריטי והאוסטרלי מעלה מגוון תמונות מעניינות ויפות
חיפוש 'ירמוך', 'אל חמה' באתר עיתונות יהודית היסטורית
כתבה טובה באנגלית על הגשר (עדיין כתוב על הפיצוץ בעקבות סייקס-פיקו, ורואים גם תמונות של שיקום גשר מספר 3)

יום שבת, 9 בינואר 2021

מבנה משטרת הטגארט של אל-חמה

 

לא קל לזהות כיום את מגדל הבטון ב'מוצב אורנה' אשר נמצא במצוק שמעל בקעת אל-חמה (חמת-גדר) כחלק ממבנה מצודת טגארט. המקום הוא שטח צבאי וסגור למבקרים, כך שניתן לתצפת עליו רק ממעל ולרוב תשומת הלב מופנית לביצורים הצבאיים שבמקום. בנוסף, בשטח הבקעה ישנם מבנים ואתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים מעניינים ומרשימים ביותר כך שהמבנה, ממנו נותרו שרידים מועטים, נשכח מלב.



את סיפור מבנה המשטרה הכרתי בקיץ 2011 בעת עבודתי בבריכות הדגים של קיבוץ מבוא-חמה ששוכנות באתר. שריפת קוצים פרצה ב'מוצב אורנה' והלכנו עם מכלית מים לעזור לכבות את האש. אז סיפר לי אמיתי שלם, מראשוני הקיבוץ ששכן בתחילתו במבני תחנת הרכבת של אל-חמה, שמדובר במצודת טגארט.

מבנה המשטרה במצוק שמעל אל-חמה היווה חלק ממערך מצודות הטגארט שנפרשו בכל רחבי ארץ-ישראל. מבנים אלו הם מהבולטים והחשובים בנוף ובזיכרון הקולקטיבי והביטחוני  מזמן שלטון המנדט. המצודות שימשו כתחנות משטרה שהוקמו על ידי ממשלת ארץ ישראל המנדטורית בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת כדי לתת מענה לבעיות ביטחון הפנים בארץ. מיקום המשטרות נבחר בעיקר  לאורך צירי תחבורה של רכב ומסילות ברזל, מעברי גבול, צמתים מרכזיים ומרכזים עירוניים.

ציור נפלא של המשטרה במצוק- מתוך ספרו של גד קרויזר הטיגארטים הקמת מצודות המשטרה הבריטיות בארץ ישראל 1943-1938


באל-חמה נבנתה עמדת משטרה פריפריאלית/שלוחת חוץ- police post- הדגם הקטן והסטנדרטי של עמדת משטרה. למבנה הצורה האופיינית של מצודת טיגארט- חצר פנימית פתוחה עם קירות ריבועיים מסביב ושני מגדלי שמירה גבוהים בפינותיו. אל המבנה הגיע כביש גישה יחיד, רק מהציר הראשי. לפי גד קרויזר באל-חמה היה קיים כבר מבנה משטרה ולכן בניית המצודה הצריכה פחות משאבים- ייתכן שהכוונה לתחנת משטרה שהוקמה באזור המרחצאות עצמו כבר בשנת 1933 והוזכרה בעיתון דבר.

.

כתבה מעיתון דבר- 24/04/1933


סימול התחנה בתוכניות הבריטיות היה 026 ומבנה זה היה האחרון שנמסר לידי משטרת המנדט, בתאריך 20/08/1941. את המבנה עצמו בנתה חברת סולל-בונה בע"מ את קראמאן ושות' אשר בנו מספר תחנות נוספות, כולל את זו שבסמח'/צמח. המיקום שנבחר היה במצוק החולש על כל הבקעה. בזמן הקמתו הוא היווה נקודת שליטה ותצפית על הגבול בין ארץ-ישראל, עבר הירדן, וסוריה שתחת המנדט הצרפתי. המבנה שלט בקו ראיה ישיר על דרך הרכב שהגיעה מכיוון מערב, על מסילת הברזל, על שני גשרי הרכבת משני עברי בקעת אל-חמה וכמובן גם על תחנת הרכבת, שהייתה בחלק מזמן תקופת המנדט בניהול ואחריות צרפתית (רק התחנה וסביבתה, בקעת אל-חמה עצמה הייתה באחריות המנדט בארץ-ישראל). הדרך המפותלת שעולה אל עבר הגולן הוקמה לאחר הכיבוש הבריטי של סוריה הווישית בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת.

שרטוט התוכנית להקמת המשטרה במצוק באל-חמה- מתוך האתר המקוון של רשות העתיקות- תיקים מתקופת המנדט- 'אל-חמה' http://www.iaa-archives.org.il/zoom/zoom.aspx?folder_id=9897&type_id=&id=68145


בזמן המרד הערבי סבל גם אזור אל-חמה מתקיפות וחבלות כנגד חיילים ונציגי השלטון הבריטי וכנגד יהודים. מסילות הברזל והגשרים לאורך נהר הירמוך הפכו למטרות חבלה תדירות. שימוש הנוסעים ברכבות פחת בשנים אלו באופן ניכר. עם פרוץ המרד עזבו רוב הנופשים את המרחצאות החמים ובמקומם החלו להגיע 'מגורשים'- אנשי ריב ומדון ביחד עם משפחותיהם. בדו"ח רשמי של הממשלה נאמר שהמקום במצב פרוע ובלי סדר ופיקוח "ויהיה זה חוסר תכלית להעמיד פנים כי חוק הממשלה שולט באל חמה..."  בזמן המרד, לפי עדותו של נסיף ביי בעל הזיכיון במקום, החליטו השלטונות ליטול את נשקם של השוטרים ואחר כך אף פינו אותם משם. השלטונות איבדו שליטה ובמקום שרר חוסר סדר. פעולות שוד, פריצות ורצח חפים מפשע התרחשו באופן תדיר. בתגובה למצב הוקמו עמדות שמירה מבוטנות להגנה על הגשרים (ניתן גם היום לראות את חלקן) ובהמשך נבנתה מצודת הטיגארט על המצוק.

תמונה, כנראה משנות הארבעים של המאה הקודמת, בה ניתן לראות בבירור את המבנה האופייני של מצודת טיגארט- מתוך אוספי הארכיון הציוני המרכזי http://www.zionistarchives.org.il/Pages/ArchiveItem.aspx?oi=09001e15813ead86&ot=cza_photo

לאחר מלחמת העצמאות והסכם שביתת הנשק עם סוריה נכלל האזור בשטח המפורז בדרום-מזרחה של הכנרת. נאסר לההחזיק שם כוחות צבא אך הותרה הצבת שוטרים. משטרת ישראל הפעילה באל-חמה מערך של שוטרים ערביים מקומיים ולעיתים נערכו במקום סיורים של קציני משטרה ישראליים (קישור לכתבה מעיתון דבר 08/04/1951 לאחר תקרית אל-חמה). תקרית אל-חמה אירעה ב04/04/1951. ביום זה נעשה ניסיון  להוכיח את ריבונותה של מדינת ישראל בשטחים המפורזים ובכלל זה באזור אל-חמה. חיילי צה"ל לבושים במדי שוטרים הגיעו עד לצומת הדרך שעולה לגולן, שם נתקלו בכוח סורי. בחילופי האש נהרגו שבעה חיילים, שלושה נפצעו וחייל אחד נלקח בשבי. בעקבות התקרית נערכה פעולת תגמול של חיל-האוויר, הראשונה לאחר מלחמת העצמאות. שתי רביעיות מטוסים הפציצו את מבנה המשטרה ואת המאהלים הצבאיים בצומת העולה לרמה, אולם לפי בני פלד (לימים מפקד החיל) שישב במטוס תצפיות וסיור רוב הפצצות החטיאו את מטרתן. בתמונות מזמן מאוחר יותר (לאחר 1967) ניתן לראות שהבניין לא שלם וייתכן שחלקו כן נפגע והתמוטט בפעולת התגמול של חיל-האוויר. 

תיאור תקרית אל-חמה והתקיפה האווירית שלאחריה- מתוך ספרו של אליעזר צ'יטה כהן 'השמיים אינם הגבול- סיפורו של חיל האוויר הישראלי'

לאחר התקרית, למשך כשש עשרה שנה לא הייתה עוד נוכחות ישראלית באל-חמה ובדרך אליה עד לכיבוש המקום ורמת הגולן כולה במלחמת ששת הימים. חיילים, אורחים רמי דרג, עיתונאים ואזרחים סתם נהרו לאל-חמה לחזות במרחצואתיה, עתיקותיה ושכיות החמדה שבה. בכתבה מעיתון על המשמר ימים מועטים לאחר שוך הקרבות מזכיר הכותב את בניין משטרת הטגארט שעדיין קיים ובולט במצוק שמעל האתר. בצילומים של מבקרים במקום שנערכו מלמטה, מן הבקעה עצמה ניתן לראות שלא כל הקירות והמגדלים שרדו. 

המסגד המפורסם של אל-חמה ולמעלה נראית היטב משטרת הטגארט- מתוך אתר נעמוש צילום של יגאל אשוח אשר תיעד במצלמתו את הלחימה ברמת הגולן וגם לאחר שוך הקרבות 

כיבוש רמת הגולן ובקעת אל-חמה לא הביאו לשקט באזור. פעילות מחבלים מממלכת ירדן, שכללה ירי, מיקוש, חבלות בגוף ובמתקנים באתר ובדרך אליו הביאו את צה"ל להקמת מוצבים וביצורים. אז גם נבנה 'מוצב אורנה' והקמתו פגעה כפי הנראה במעט הקירות שעוד נותרו עומדים ממבנה מצודת הטגארט. 
בתמונה של הצלם רוני קניסברג ניתן לראות שקיים רק הקיר הדרומי ואילו הקיר המערבי איננו. מתוך פיקיוויקי- מאגר התמונות של ישראל

תמונה של הצלם דן הדני משנת 1969. מתוך- ארכיון דן הדני, סרט צילום 05404. מאתר הספריה הלאומית

כיום למעט מגדל המצודה הדרום-מזרחי לא נותר זכר ממצודת הטיגארט ששכנה באל-חמה. המבנה המרשים והבולט נעלם מעין ומלב ודווקא משום כך כדאי לזכור ולהכיר את קיומו ואת המשמעויות שלשמן הוא הוקם...

להרחבה

גד קרויזר- הטיגארטים הקמת מצודות המשטרה הבריטיות בארץ ישראל 1943-1938
רפ"ק ד"ר שלומי שטרית- בטון ברזל ומורשת מצודות הטגארט בארץ-ישראל הרצאה ומצגת מצולמת
תיק תיעוד מגורי העובדים בתחנת הרכבת אל חמה/חמת גדר (בתמונה הפותחת רואים בבירור את מבנה המשטרה במצוק) למסמך המעניין