תחנת מאקרין בקו הרכבת בירמוך אשר מתחת לפני המים בסכר האחדות

 קו מסילת הרכבת בין חיפה לדרעא הוקם בראשית המאה העשרים כשלוחת משנה של מסילת הברזל החיג'אזית שבין דמשק בסוריה לעיר מדינה בערב הסעודית. הקטע שעבר בתחומי ארץ-ישראל שזכה לכינוי העממי "רכבת העמק" נמתח בין ים לימה, מנמל חיפה בים התיכון ועד לצמח על שפת הכנרת. המשך הקו טיפס לאורך עמק נהר הירמוך אל עבר העיר דרעא ברמה הסורית בחוראן,  עם מסילה סלולה לאורך 73 ק"מ לעומת קו אווירי של 50 ק"מ בלבד. קו הרכבת גישר על הפרש גבהים של כ-650 מטר בין צמח אשר בגובה 197 מטר מתחת לפני הים ועד לדרעא שנמצאת בגובה של 435 מטרים מעל פני הים.

בין צמח לדרעא הפרש גבהים של מעל 600 מטרים ומרחק אווירי של כ-50 ק"מ. חיתוך תמונה מאתר 'Google Maps'

לאורך 73 הק"מ של הקו בין התחנה בצמח לתחנה בדרעא הוקמו שבע תחנות רכבת עבור הסקת קטרי הקיטור, נבנו חמישה עשר  גשרים מאסיביים ולצידם עוד עשרות מעבירי מים קטנים יותר ונחצבו באזורים הרריים קשים שבע מנהרות, חלקן בעקלתון.

סימון התחנות לאורך הקו, הגשרים  ממוספרים באדום, המנהרות ממוספרות באדום עם האות T לפני כל מנהרה. מתוך מפה בריטית מזמן מלחמת העולם הראשונה. מאתר הספרייה הלאומית

סימון התחנות, הגשרים והמנהרות בערוץ הירמוך. חיתוך תמונה מהערך רכבת העמק בעברית בויקיפדיה. המספור פה שונה מהמספור שמופיע בדוח של מונסיל ובמפות מראשית המאה וכן הושמטה שמה של תחנת תל א-שיהאב

את בניית המסילה החיג'אזית ניהל הגרמני היינריך אוגוסט מייסנר (כאן קישור למאמר עליו מקתדרה) והוא הצליח לסיים את בניית הקו בשמונה שנים בלבד, בין השנים 1900-1908. על פועלו זו הוא זכה לאות הכבוד 'פאחה' מאת השולטן. לקטע המסילה שעולה מעמק-הירדן אל עבר החוראן הוצעו מספר מקומות מעבר, הצעה אחת דיברה על רמת אירביד מדרום לירמוך (מאמר של יהודה לבנוני ז"ל על ויילר, עמ' 13 ואילך) וכן היו גם הצעות לקו צפוני יותר, באזור ואדי סמך ואף גשר בנות יעקב והבאניאס (ראו במאמר של יאיר ספרן ותמיר גורן).

על רכבת העמק- ראיון עם חוקר הקו יהודה לבנוני ז"ל. מתוך פודקאסט המדינה שבדרך - רכבת העמק, כפר יהושע

מסילת הברזל בערוץ הירמוך הצריכה תחזוקה והשקעה רבה בשל תנאי מזג אוויר קשים ומפולות ושברים של מתקני הקו השונים. היה צורך לשמור ולהגן על הקו גם מפני חבלות ותקיפות של גורמים שונים לאורך השנים. בזמן מלחמת העולם הראשונה תכנן לורנס איש-ערב לפוצץ את הגשר השני במספר, הוא גשר אל-חמה/ גשר הרוחות, אך לבסוף הוא פעל מספר פעמים באזור המסילה הראשית בין דרעא לעמאן (כאן קישור לסיפור: 'לפוצץ רכבת' פרוייקט סיפור קצר). בזמן מערכת מגידו לכיבוש צפונה של ארץ-ישראל וסוריה על ידי הכוחות הבריטיים בספטמבר 1918 פוצצו הכוחות התורכים הנסוגים את גשר מספר 2 ואת גשר מספר 3 (ג'יסר אל-באנה). גם בראשית שנות העשרים בעקבות תסיסה ומאבקים מקומיים חובל גשר מספר 2 בידי כוחות בדואיים מקומיים והגשר תוקן סופית בשנת 1922 (על פיצוץ הגשרים כתבתי בארכיונתן בעבר).

הנסיעה בין צמח לדרעא ארכה כמעט שלוש שעות- עיבוד תמונה מוויקפדיה- רכבת העמק

קו המסילה המפותל וגשרי הענק בירמוך שימשו את טייסת 14 של חיל האוויר המלכותי הבריטי כמטרת אימונים בצילום אווירי בשנת 1933. במספור המקורי של הגשרים, בידי בוני המסילה וגם אצל גוטליב שומאכר ובדו"ח של מונסיל משנת 1907 נרשם הגשר בדלהמיה (נהריים) כגשר מספר 1, כאן נרשם הגשר הגבוה, גשר אל-חמה (מספר 2 במקור), כגשר מספר 1 וכך הלאה מזרחה. על משימת הצילום הזו מומלץ לקרוא  במאמר של דב גביש.

צילום מאתר פליקר של גשר מספר 11 (כך בכיתוב) ממשימת צילום הגשרים. ברקע נראית תחנה, כנראה תחנת מאקרין. בדו"ח של מונסיל ובמפות השונות גשר זה נרשם כגשר מספר 10

בליל הגשרים ביוני 1946 פוצץ הגשר הגדול על הירמוך ונותק סופית הקשר הרכבתי בין ארץ-ישראל לעבר הירדן וסוריה. בתקופת השלטון הסורי על אל-חמה בין 1948-1967 כנראה המשיכו לפעול רכבות בין דרעא לאל-חמה, בעיקר עבור קציני צבא ואורחים רמי דרג שבאו ליהנות ממנעמי המרחצאות החמים.

תמונת רכבת במתחם משנת 1965. מאתר 'נבטייה' בדף שעוסק בתחנת אל-חמה

תחנת א-שג'ארה, התחנה שנמצאת ממערב לתחנת מאקרין ולסכר האחדות, צילומים משנת 2006 באתר נבטייה

לאחר 1967 ואולי רק מהעשור האחרון של המאה, המשיכו רכבות קיטור לתיירים לנסוע בקו מדרעא מערבה לכיוון הירמוך, כנראה לפחות עד תחנת תל א-שיהאב שעדיין המסילה נמצאת על הרמה עצמה מעל לערוץ הירמוך. סכר מאקרין שנבנה בראשית המאה הנוכחית חסם סופית את המעבר במסילה לעבר ערוץ הירמוך.

תמונה מגוגל מפות שצולמה מפנים הסכר כשמפלס המים נמוך. בתמונה יש אופציה להתבוננות של 360 מעלות ורואים מבנה של 2 קומות ועוד קומה אחת צמודה, ייתכן מאד וזוהי תחנת הרכבת מאקרין!

הסכר שנבנה עבור אספקת מי שתייה וחקלאות לממלכת ירדן הוא בגובה של 110 מטרים מעל לקרקע ובאורך של 485 מטרים. מאגר המים שנוצר יכול להכיל 115 מיליון מ"'ק מים. העבודות על הסכר החלו בשנת 2004 בטקס בנוכחות המלך עבדאללה הירדני והנשיא הסורי דאז באשר אל-אסד והסכר החל לפעול בשנת 2011 (קישור לאתר בטורקית של אחת החברות שעסקה בבניית הסכר).

צילום של תחנת מאקרין מזמן מלחמת העולם השנייה. מתוך אתר פליקר

בחודש דצמבר 2024 דווח בכלי התקשורת השונים שכוחות צה"ל השתלטו על הסכר במסגרת הפעילות מול סוריה וידיעה זו היוותה את הטריגר עבורי לכתוב על תחנת מאקרין וסביבותיה. התחלתי לחפור באינטרנט בחיפוש אחר תמונות של התחנה והגשרים והמנהרות מסביבה. נעזרתי רבות בחן מלינג, מנהל מוזיאון רכבת ישראל ובאנשים ומומחים נוספים ועל כך אני מודה להם מקרב לב...

התחנות, הגשרים והמנהרות באזור סכר מאקרין. עיגון מתקני הקו השונים ממפת 1:50000 מאתר עמוד ענן בתוך תוכנת מערכת מידע גיאוגראפית  QGIS.  

דו"ח מונסיל משנת 1907 עם התחנות, הגשרים והמנהרות, עמוד 191. מתוך ספרם של יגאל שפי ויוסי בן ארצי "לכבוש את חיפה : המודיעין הבריטי והתכנית לכיבוש צפון ארץ-ישראל, 1907" הוצאת יד בן-צבי, 2018 

מונסיל סייר בכל רחבי המזה"ת בסוף המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים. הוא היה דיפלומט, ארכיאולוג וקרטוגרף והוא הכין עבור המודיעין הבריטי דו"חות ומפות של כל האזור וגם של אזור ארץ-ישראל וסביבותיה.

דו"ח מונסיל משנת 1907 עם התחנות, הגשרים והמנהרות, עמוד 192. מתוך ספרם של יגאל שפי ויוסי בן ארצי "לכבוש את חיפה : המודיעין הבריטי והתכנית לכיבוש צפון ארץ-ישראל, 1907" הוצאת יד בן-צבי, 2018

איור יפה של מונסיל של המנהרות והגשרים ממזרח למקארין. מתוך מאמר באנגלית על מונסיל ועבודת המיפוי שלו ברחבי האימפריה העות'מאנית