כשהנזירים בקאסר אל-יהוד רצו לגדל קרפיונים ...

תמונת המנזר לפני ההרס ברעידת האדמה בשנת 1927. בכניסה ניתן לראות כרכרה עם סוסים. מתוך אוסף מטסון

מנזר סנט ג'והן או קאסר אל-יהוד (כך במפות של המרכז למיפוי ישראל) שוכן ממזרח ליריחו בשיפולי הע'ור (כיכר הירדן), ממש לפני הירידה אל הזור  (גאון הירדן). המנזר היווני-אורתודוכסי קרוי על שם יוחנן המטביל אשר לפי האמונה הנוצרית הטביל את ישו בנהר הירדן. השם קאסר אל-יהוד ניתן לו על בשל היות המבנה בצורה של מצודה והמילה יהוד משמרת בשפה הערבית את המסורת לפיה באזור זה חצו בני ישראל את הירדן בתקופת ההתנחלות. המנזר הנוכחי בנוי על שרידי מבנים קדומים יותר, כאשר על קיומו של מנזר במקום ידוע כבר בתקופה הביזנטית מן המאה החמישית לספירה. המנזר נהרס במספר רעידות אדמה בעבר, האחרונה זו החזקה בשנת 1927, ושופץ ושוחזר בכל פעם מחדש. 

המבנה כיום בשנת 2021. צילום: אילונה זיגמנד

בעקבות תנופת עולי הרגל בתקופה הביזנטית נבנו באתר מנזרים נוספים אולם הם הלכו ודעכו במשך המאות ורק מנזר סנט ג'והן שרד לתוך התקופה העות'מאנית ועד לתקופת המנדט. במפה המצוינת של הקרן הבריטית לחקירת א"י (סוף המאה התשע-עשרה) ניתן לראות שזהו המנזר היחידי שפעיל וקיים. 

אזור אתר הטבילה (בפינה הימנית העליונה) במפת הPEF. מתוך האתר המצוין של אוסף המפות ע"ש דיוויד רמזי

מכיוון שהאזור היה בבעלות הסולטן הועברו האדמות בהמשך לידי ממשלת המנדט. אזור אתר הטבילה, אף שהוא מהווה אתר ראשון במעלה בחשיבותו לנוצרים לא נרשם כמקום קדוש בסטטוס קוו, והדבר אפשר מכירת אדמות וחלקות עבור העדות הנוצריות הנוספות אשר הקימו שם מבני דת לצורכיהן.  יש לציין שהבריטים לא התירו בניית מבני דת בסמוך לנהר עצמו ולשם היו רשאים להגיע כל בני העדות לטקסי הטבילה.   במפה המנדטורית משנות הארבעים של המאה הקודמת ניתן לראות שסמוך למנזר סנט ג'והן ממוקמים מנזרים נוספים של עדות נוצריות אחרות. 

מהאתר Israel Hiking Map בשכבת מפות עתיקות

אחרי הסקירה הקצרה אפשר להגיע לעניינו. בארכיון המדינה נסרק לאחרונה תיק מסמכים מעניין שעלה למרשתת וכותרתו היא 'בקשת מתן הלוואה למנזר סנט ג'והן עבור בניית בריכות דגים'. במכתב, מתאריך 22/02/1945 הרשום בכתב ידו של אב המנזר וממוען אל הנציב העליון הבריטי בארץ ישראל, לורד גורט, מבקש הכותב הלוואה של 2000 לירות ארץ ישראלית עבור בניית בריכות דגים. המכתב רשום בלשון מליצה, התחנפות והבעת רגשי כבוד והערצה לנציב העליון. אב המנזר מציין שהמקום קיים כבר כאלף ושבע-מאות שנה ושרד חילופי שלטון רבים. בעבר היו בידי המנזר ארבעים אלף דונם- מגשר אלנבי בצפון, עבור ביריחו ממערב ועד לצפון ים המלח בדרום- אולם אדמות רבות נלקחו מהם וניתנו לאפנדים ערבים ולעדות נוצריות נוספות. רעידת האדמה בשנת 1927 הסבה נזק גדול למנזר וזרם המבקרים והצליינים, אשר כלכלת המנזר התבססה עליהם רבות כמעט ופסק.

צילום ההרס שבמנזר בעקבות רעידת האדמה. מתוך אוסף תצלומים של הספרייה הלאומית לתיעוד ההרס ברחבי ארץ-ישראל

לפיכך מעוניינים אנשי המנזר לבנות במקום בריכות דגים, בדיוק כפי שעשו המתיישבים היהודים (הכוונה היא כנראה לאנשי בית-הערבה שהקימו בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת חלקות חקלאות ובריכות דגים ליד מפעל האשלג הצפוני). הכותב מציין את קרבת המקום לנהר הירדן אשר יוכל לספק מים עבור הבריכות והוא בטוח בהתכנות הכלכלית של הענף ושהוא יחזיר את ההלוואה בהקדם האפשרי. סיום המכתב ממשיך בהתחנפות ובהבעת רגשי התודה והוא אף מברך את הנציב העליון בברכת 'אלוהים נצור את המלך'(!)

הדפס של המכתב בתיק ארכיוני ISA-MandatoryOrganizations-SecretaryAgri-000advq

קישור לתיק באתר ארכיון המדינה

הדג (וסמל הדג) הינו בעל חשיבות רבה בעולם הנוצרי והוא אחד הסמלים הראשונים שאומצו. על פי המסורת, ביצע ישו  בכנרת מספר ניסים הקשורים בדגים. כמו כן תלמידיו ושליחיו הראשונים היו דייגים אותם פגש ישו  בעת עבודתם בימה והוא הבטיח להם שאם ילכו אחריו הם יהיו 'דייגי אנשים'. הנצרות בראשית התגבשותה השתמשה במילה דג ביוונית כראשי התיבות "ישו המשיח בן האלוהים המושיע".  

סמל הדג בנצרות הקדומה. מתוך וויקיפדיה

בעקבות הפנייה של המנזר אל שלטונות המנדט נרשם בהתכתבות פנימית של אנשי משרד החקלאות והדייג של הממשל המנדטורי שנעשתה במקום בדיקה מקצועית שהראתה שאין שום מניעה להקמת בריכות דגים לגידול קרפיונים (כך במכתב) באזור אולם ישנן שתי בעיות אחרות: הראשונה היא בעיית הבעלות על הקרקע כאשר באותן שנים ניהל הוואקף המוסלמי משפט בניסיון להשבת אדמות באזור יריחו לבעלותו. הבעיה השנייה הייתה פנימית בתוך אנשי העדה היוונית-אורתודוכסית וזאת מכיוון שאב המנזר פנה אל הממשלה מבלי לערב את מנהיגי העדה בירושלים ואלו ביקשו לעצור את המשך הפעילות עד שיבררו את הנושא בינם לבין עצמם.

אין בתיק הנ"ל מסמכים נוספים ומכאן אני מניח שהעניין לא יצא בסופו של דבר אל הפועל. אולם התכתבות זו פותחת בפנינו צוהר אל הקשרים וההתנהלות בין הממשלה לעדות הנוצריות השונות. מסירת אדמות הכנסייה היוונית-אורתודוכסית לעדות נוצריות אחרות מראה על חולשת הכנסייה באותה עת ואת כוחה הרב של ממשלת המנדט. יש להניח שהיום הדבר לא היה קורה מבלי לגרום לסכסוך ולהרמת קול צעקה בעולם הנוצרי ובהתנהלות הפנימית בארץ. נוסף לכך אפשר לראות שאנשי המנזר היו ערים לנעשה מסביבם ולאפשרויות הכלכליות החקלאיות שפותחו בידי ההתיישבות הציונית בארץ. נכתב והוזכר כבר רבות על התפתחות המשק החקלאי הציוני בעקבות המושבות החקלאיות הטמפלריות ואילו כאן אנו זוכים למבט על קשרי גומלין הפוכים של למידה וניסיון לפתח בעקבות החקלאות היהודית. 

דייגים בבית הערבה בשנות הארבעים (מהלך קילומטרים בודדים דרומה מקאסר אל-יהוד) כותרת הדף: "בית הערבה- הפרחת האדמה המלוחה". מתוך אתר ynet בכיתוב במקור רשום מתחת לתמונה: ערוגות המים שימשו להדחת המלח וגם כבריכות דגים

תמרה בביקור במקום ב2020

• להרחבה 
• אתר הטבילה קאסר אל-יהוד באתר האינטרנט של רט"ג
• בפודקאסט 'חיות כיס' על הפן הכלכלי של אתרי הטבילה השונים פרק 120: הולי ביזנס
• ליאור חן, "נהר זורם ביניהם: מעשה ההתהוות של שלושה אתרי טבילה לאורך נהר הירדן", עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית.

תודה רבה לד"ר יקי אשכנזי על הטיפים הקטנים והמועילים שנתנו לי את הדחיפה הסופית לכתיבה על הנושא