'העולם של אתמול'- קורותיו של סבא רבא אמיל: מומחה בייצור מוצרי אורתופדיה ותחבושות בעיר וינה בראשית המאה העשרים

 כשהתחלתי לחפש מידע על סבא רבא שלי, אמיל זינגר (Emil Singer), שחי לפני כמאה שנים בוינה אוסטריה נתקלתי בבעיה.   אדם בשם זהה חי ופעל באותן השנים בוינה והוא הפך להיות אמן תחריטים מפורסם עד אשר נרצח בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. 

וינה: רחוב ה"גראבן". תחריט מאת אמיל זינגר (Emil Singer), ראשית המאה ה-20. באדיבות המכון לאמנות של מיניאפוליס (MIA).

התמקדות בחיפוש אחר אמיל זינגר "שלי", אביה של סבתי אסתר זיגמנד, הצליח כאשר חיפשתי בארכיונים באוסטריה לפי שנת הלידה שלו וכן בעזרת מגוון מסמכים שמצאתי בעיזבונה של סבתי. אסתר זינגר (זיגמנד), בתו הבכורה של אמיל ואמליה (אמא של אסתר- נפטרה בשנת 1921 ואמיל התחתן עם יוהנה)  נולדה בשנת 1912 בוינה שהייתה אז בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. מאז שהיינו ילדים נהגה אסתר לספר לי ולאחי על תולדות המשפחה וקורותיה באוסטריה ובמדינת ישראל. בתור ייקית קפדנית היא שמרה תעודות ומסמכים חשובים, תמונות ופריטים נוספים. 

תעודת ההסמכה של אמיל זינגר כיצרן תחבושות ומכשירים אורתופדיים 1901-1904. התמונה הייתה תלויה על הקיר בבית סבתי וסבי במשך שנים רבות

כך הייתה תלויה אצלה ואצל סבי (משה) בבית תעודה של סבא רבא אמיל המעידה על סיום התמחות בהצלחה כיצרן תחבושות ומכשירים אורתופדיים משנת 1904. סבתא אסתר מציינת בספר הזיכרונות שלה שהוא היה תלמיד יהודי יחיד מבין 40 מתמחים. התעודה חתומה בידי ג'וזף אודלגה (Josef Odelga) שהיה ספק של החצר הקיסרית והמלכותית (k.u.k. Hoflieferant) בווינה. בחיפוש במרשתת וכן בעזרת צוות ספריית העיר וינה מצאתי אזכורים רבים לאודלגה ולמעמדו כספק החצר המלכותית. כאן אפשר לקרוא על הבית שהיה שייך לאודלגה שפעל במשולב כבית מגורים ועסקים. המבנה שימש כמרכז של חברת "J. Odelga", שייצרה מכשירים כירורגיים ואורתופדיים. בכתובים (בגרמנית) מוזכרות תכניות בנייה משנת 1898 להתקנת מערכת חימום קיטור בלחץ נמוך במרתף ובקומת הסוטרן (Souterrain), מה שמעיד על פעילות תעשייתית/לוגיסטית מתקדמת בתוך הבניין עצמו.

תעודת הצטיינות כחניך בתערוכת עבודת חניכים של וינה שנת 1904

תעודה נוספת מעידה על זכייתו של אמיל זינגר במקום השני בתערוכה מקצועית בווינה בשנת 1904, מה שיכול להעיד על כישרונו יוצא הדופן כבר כחניך. הצטיינות זו, לצד הכשרתו אצל ספק החצר היוקרתי אודלגה, סימנה אותו כאומן מבטיח ומחונן בתחום המכשור הרפואי והאורתופדי ובוודאי עזרה לו במוניטין ובמשיכת לקוחות אל העסק שלו. בכרטיס ביקור שלו שגם הוא נשמר אצל סבתי מופיע האזכור לכך שהוא זכה בפרס חניך מצטיין. המודעה מציינת כי אמיל זינגר הוא מומחה בייצור עצמי של מגוון פתרונות אורתופדיים, הכוללים חגורות בטן, מחוכים וחגורות שקע מכל הסוגים. בנוסף, העסק מציע התאמה אישית של מדרסים, גפיים מלאכותיות ופרוטזות, תוך הקפדה על ביצוע כל עבודות התחום ברמה מקצועית וביצוע תיקונים מהירים. בצדי המודעה ניתן לראות דוגמה של מוצר אורתופדי שהוא מייצר ובתחתית העמוד הופיעו פרטי הקשר: מספר טלפון וכן כתובת העסק שלו ברובע ה17 בוינה: WIEN, XVII., VERONIKAGASSE 4

כרטיס הביקור של המומחה למוצרי אורתופדיה אמיל זינגר

דוגמאות למוצרים אורתופדיים שהכין אמיל ונשמרות אצלנו במשפחה

בתמונה הבאה שלוקחה ממדריך העסקים  (The Lehmann) / "דפי זהב", של וינה משנת 1924 מצאתי את שמו של אמיל זינגר בציון כתובת החנות שלו בקטגוריה של אנשי מקצוע מומחים למוצרי אורתופדיה. כאן לא מופיע מספר טלפון ליצירת קשר ומכאן אני מניח שכרטיס הביקור שהוצג מקודם הוא משנים מאוחרות יותר.

סבא רבא אמיל במדריך העסקים של וינה משנת 1924

ותמונות יפות נוספות שזכורות לי מבית סבי וסבתי הן של כל המשפחה יושבת לצילום קבוצתי. הימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה והיהודים הרגישו חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית וכאזרחים שווי זכויות באותה העת חשו רגש פטריוטי ורבים מהם התגייסו לצבא. באחת התמונות מהאלבום של סבתא אסתר יושבים הוריה של אמליה, אמה של אסתר, ולידם עומדים אמיל זינגר וארבעה מאחיה של אמליה כשכולם לבושים במדי הצבא האוסטרי.

חיילים בשירות פראנץ יוזף. הבחור שעומד שני משמאל הוא סבא רבא אמיל. 

"תור הזהב" של יהודי אוסטריה שהחל במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה החל להתערער במהלך המאה העשרים והוא הגיע לסיומו עם סיפוח אוסטריה לגרמניה (האנשלוס) בחודש מרץ 1938. בחודשים שלאחר מכן נאלצו יהודי וינה להירשם במחלקת ההגירה של הקהילה היהודית (IKG) ולמלא שאלונים מפורטים שנועדו במקור לסייע בבריחה מרדיפות הנאצים, אך שימשו את המשטר גם לנישול רכוש ולגירוש שיטתי. כיום, אותם "שאלוני הגירה" מהווים את אחד המקורות התיעודיים המקיפים ביותר על יהדות אוסטריה, ומאפשרים לדורות הבאים להתחקות אחר גורל משפחתם וההיסטוריה הקהילתית של ערב המלחמה. 

התיק של סבא רבא אמיל, ובו פרטים גם על שאר בני המשפחה נסרק גם הוא ועלה למרשתת. יש בו 20 מסמכים סרוקים עם הבקשות השונות. מיד לאחר "ליל הבדולח" בנובמבר 1938 נעצר אמיל זינגר ונשלח למחנה דכאו, בו שהה כמה חודשים. הוא שוחרר כנראה בראשית 1939 ונצטווה לעזוב את אוסטריה בהקדם האפשרי. 

דף בו מופיעה הבקשה של סבתא אסתר להגר מאוסטריה לאנגליה. מקור: אוסף בקשות הגירה מווינה (1938-1939), MyHeritage / ארכיון הקהילה היהודית בוינה (IKG), תיק אמיל זינגר (Emil Singer), פריט מס' 250503-R12, עמוד 19.

סבתי, אסתר, הגישה עוד לפני "ליל הבדולח" בקשה לוויזה לאנגליה והתכוונה לעבוד שם כעקרת בית. בספר הזיכרונות שלה היא מספרת איך לאחר מאסרו של אביה והחרמת הרכוש של המשפחה היא נאלצה להתחנן לבקשת סיוע כספי עבור מסי הנסיעה, קבלת דרכון ואישור עבודה באנגליה, סכום אותו היא הצליחה לגייס בסופו של דבר. אסתר עזבה את אוסטריה לאנגליה דרך בלגיה בתאריך 30/12/1938 בזמן שאביה היה עדיין עצור בדכאו.

מספר הזיכרונות של אסתר זיגמנד

מספר הזיכרונות של אסתר זיגמנד

אמיל זינגר, אשתו יוהנה ובנם הצעיר קורט ניסו לצאת מאוסטריה לשנחאי בסין אך ללא הצלחה. קורט, בן השבע-עשרה באותו הזמן הצליח לצאת בסופו של דבר בעזרת עליית הנוער ולהגיע לארץ-ישראל. במסמכי ההגירה שלו רשום שאחיו הגדול לאופולד/פולדי מתגורר בארץ בקריית ביאליק וייתכן שנקודה זו עמדה לזכותו בקבלת האישור לנסיעה. בסופו של דבר עזבו אמיל ויוהנה לאיטליה, שם נפרדו דרכיהם. במשך כל שנות המלחמה הם חיו באיטליה בלי לדעת קורותיו של האחר עד שהם נפגשו שוב לאחר המלחמה ועלו ארצה (שם היו פולדי וקורט, וגם אסתר שהגיעה בשנת 1947). בספר הזיכרונות של אסתר ישנו צילום של אמיל עם אהרון אבני (פריץ שטיינר) שהיה קרוב משפחה רחוק ושירת בבריגדה היהודית. בדף המידע של אהרון אבני מאתר מוזיאון המלחמה היהודי הוא מספר על המפגש עם הפליטים היהודים באיטליה.

מספר הזיכרונות של אסתר זיגמנד

סבתי אסתר חזרה לביקור באוסטריה ובוינה בשנת 1970. היא פגשה בני משפחה שנותרו בחיים והתרגשה מאד. לצד זאת היא חשה תחושת זרות ונשאה עמה זיכרונות לא טובים מעזיבתה 32 שנים קודם לכן. אסתר מספרת איך היא הלכה לבקר בבית המשפחה, דפקה בדלת והאישה שעמדה מולה אמרה לה מופתעת "את עוד חיה?!". שכנים אחרים היו יותר מסבירי פנים והכניסו את אסתר לביתם, נתנו לה מתנות ותיארו לה איך הם עזרו ליהודים במהלך המלחמה.

במשך כל שנות חייה שמרה סבתא אסתר על קשר עם ארגון יוצאי מרכז אירופה ועם הוועד המרכזי של היהודים יוצאי אוסטריה בישראל. בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת זכינו אני ואחי שמעון לבקר בטיול שורשים באוסטריה בסיור מעניין ומרגש ביחד עם צעירים ישראלים, שמשפחתם במקור מאוסטריה בשיתוף עם צעירים אוסטרים בני גילינו. 

הבית ברחוב ורוניקהגאסה 4. צילום מסך מאתר גוגל מפות

את דוגמאות המוצרים האורתופדיים שמרה סבתא אסתר בתוך תיבות יפות של עוגות זאכרטורטה שהיינו מקבלים פעם בשנה מאוסטריה מפרנצל, חבר טוב של אסתר ומשה. תיבה זו היא של עוגה שקיבלנו מקונדיטוריית מלון אימפיריאל בוינה וישנן גם קופסאות עוגה שנשמרו אצלנו ממלון זאכר בוינה, שם לפי הטענה הומצאה עוגה זו...

* המקור לדף בקשת ההגירה של אתר זיגמנד: מקור: אוסטריה, וינה, בקשות של מהגרים יהודים, 1938-1939 MyHeritage.com [online database], MyHeritage Ltd. https://www.myheritage.co.il/research/collection-11000/אוסטריה-וינה-בקשות-של-מהגרים-יהודים-1938-1939?tr_id=m_3g7vpy75t0_b87eroszs2 רשומה: https://www.myheritage.co.il/research/collection-11000/אוסטריה-וינה-בקשות-של-מהגרים-יהודים-1938-1939?itemId=250503&action=showRecord&tr_id=m_3g7vpy75t0_b87eroszs2 Emil Singer ציטוט: Ernestine Singer לידה: 3 בדצמ’ 1912 - Vienna, Austria קרבה למגיש הבקשה: Daughter מגיש הבקשה: Emil Singer אם: Johanna Singer Siblings: Leopold Singer, Kurt Singer

* בכתיבת רשומה זו נעזרתי לא מעט בתוכנת AI ג'מיני להבנת הטקסטים ולמציאת לינקים במרשתת וגם בתוכנת גוגל לנס. ייתכנו אי אלו אי דיוקים וטעויות ואני מתנצל על כך מראש. (-:

סוף ספטמבר 2025, קרב מגידו והקרב על צמח/סמח'- החודש לפני 107 שנים!!!

הקרב על צמח (סמח')  בתאריך 25.09.1918, בחול המועד סוכות י"ט בתשרי תרע"ט הוא אחד מהקרבות המפורסמים והמוכרים ביותר באוסטרליה ומושא לגאווה שם. לצד הקרב על באר שבע בסתיו 1917 מדובר בקרבות בהם השתתפו יחידות הפרשים האוסטרליים שהסתיימו בניצחון, זאת בניגוד למערכה בגליפולי שסיומה היה נטישה ופינוי החופים.

קבוצת חיילים בתחנת הרכבת בצמח, זמן קצר לאחר הקרב. צילום: Campbell, James Pinkerton. מתוך: אתר האינטרנט של מוזיאון המלחמה האוסטרלי

כחלק מקרב מגידו לכיבוש צפונה של ארץ-ישראל, נעו יחדות הצבא של אלנבי מאזור השרון, מקו העוג'ות,  והשלימו את כיבוש האזור שממערב לנהר הירדן בשישה ימים, בין ה-19 לספטמבר ועד ה-25 באותו בחודש. משני צידי המתרס הובנה חשיבותה של צמח במערך ההגנה לאורך הירדן ונתיבי הדרכים ומסילת הברזל. אוטו פון לימן פון זאנדרס שפיקד על הכוחות הגרמניים והעות'מאניים בארץ נסוג מפני הכוחות הבריטיים מנצרת לצמח ומשם לדמשק. בעוברו במקום הוא פקד על כוחות המגנים שם להילחם עד החייל האחרון.  

אריך פון פאלקנהיין, מפקד הכוחות העות'מאניים בארץ-ישראל, במעגן הסירות בצמח, ראשית 1918.כנראה בדרכו חזרה לגרמניה לאחר שהוחלף על ידי אוטו לימן פון זאנדרס. Collection Gunter Hartnagel. מאתר פליקר

בריגדת הפרשים הקלים הרביעית קיבלה את הפקודה לכיבוש צמח בתאריך 24.09.1918. מפקדת דוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרליים מסרה אינפורמציה על הגנת המקום וכן שג'יסר אל מג'מעא (גשר נחלים, היום אתר גשר הישנה), בין צמח לבית שאן, מוחזק בידי דוויזיית הפרשים הרביעית מצבא הודו הבריטית וניתן מהם לקבל אינפורמציה נוספת. כוח זה שלח פטרולים קטנים לכיוון צמח ביום החולף אך לא הגיע ליצירת מגע ולחימה רצינית שם. בפקודת המבצע נכתב שלאחר כיבוש צמח יש לשלוח פטרולים חזקים מזרחה במעלה נהר הירמוך על מנת להשתלט על גשרי הרכבת ולמנוע את השמדתם.

הפקודה לכיבוש צמח שנתנה על ידי מפקדת דוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרליים. מאתר האינטרנט של מוזיאון המלחמה האוסטרלי

בקרב על צמח נעה בריגדת הפרשים הקלים הרביעית בהסתערות לילית מכיוון ג'יסר אל-מג'מעא לצד המזרחי של נהר הירדן על פני גשר הרכבת וחצתה בחזרה על גשר הרכבת על נהר הירמוך (אזור נהריים של היום), אז הם דהרו על פני המרחב מדרום לכנרת בין שני הנהרות. משם המשיכו הפרשים צפונה אל האזור השטוח שמדרום לימת הכנרת. הכוח התגלה ונפתחה עליו אש, ואז הוחלט על המשך הסתערות רכובה קדימה אל עבר הכפר ותחנת הרכבת. בקרב שהתפתח, ירדו הפרשים מסוסיהם ונלחמו רגלית בקרבות פנים אל פנים מטווח קרוב. 

מפת הקרב על צמח. By Deror_avi - Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=52448095

ביומני המבצעים של היחדות שהשתתפו בקרב מוזכרת בוגדנותם של החיילים הגרמניים שבמספר מקרים הרימו דגל לבן לכניעה ואחר כך פתחו בפתאומיות באש מטווח קרוב ופגעו בחיילים רבים. עוד נכתב שעקב מקרים אלו סרבו האוסטרליים לקבור את החללים הגרמניים והם נשארו מוטלים בשטח לחסדי מזג האוויר וביזת התושבים המקומיים.

המעשה הנפשע של החיילים הגרמניים נזכר במספר מקורות וכאן כותרת המשנה היא 'בוגדנותם של הגרמנים'. מתוך הספר The Desert Mounted Corps שנמצא במרשתת בתוך פרוייקט רוטנברג

בנספח של מפקדת דיביזיית הרגלים הרכובה האוסטרלית שמסכם את הקרב דווח על 17 הרוגים בקרב, שלושה קצינים וארבעה עשר חיילים פשוטים ועל כשישים פצועים. אולם המספר הסופי הוא 19 הרוגים, כאשר שני פצועים נפטרו בהמשך. אפשר לקרוא על כך בשרשור מפורט הכולל את כל תשעה עשר החללים  בפורום המצויין של מלחמת העולם הראשונה  (greatwarforum.org).

החיילים האוסטרלים שנהרגו בקרב נקברו לצד הכנרת ובהמשך, בשנת 1919, הועברו לקבורה בבית הקברות הצבאי הבריטי בחיפה. צילום: Campbell, James Pinkerton. מתוך אתר האינטרנט של מוזיאון המלחמה האוסטרלי

במהלך ההסתערות והקרב נפגעו סוסים רבים, 77 סוסים הרוגים ועוד 25 סוסים פצועים! נתפסו כמעט ארבע מאות שבויים, 150 מהם גרמנים.

גופות סוסים שנפגעו בהסתערות על צמח. ברקע ניתן לקראות את מבני תחנת הרכבת. צילום: Campbell, James Pinkerton. מתוך אתר האינטרנט של מוזיאון המלחמה האוסטרלי

מבט על צמח מכיוון מזרח. המזח הבולט ומאחוריו ישנם סוסים שרוחצים במי הכנרת. צילום: Royston Clarence Gregory. מתוך קטלוג ספריית מדינת דרום אוסטרליה

חלק מהמפקדים והחיילים המגנים ניסו לברוח בדרך הים. בנספח על הקרב בצמח מתוך יומן המבצעים של בריגדת הפרשים הקלים הרביעית בספטמבר 1918 נרשם ששתי ספינות עזבו את המזח, האחת הצליחה לברוח והשנייה הועלתה באש על ידי תותח הוצ'קינס שנתפס שלל. לעומת זאת, ביומן המבצעים של דוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרליים וגם ביומן המבצעים של כוח המשלוח המצרי נכתב שהחיילים שנמלטו הופצצו בידי מטוסים.

הדיווח במטה חיל המשלוח המצרי על הפצצת המטוסים את הנסוגים מצמח וסמרה (האון?) לכיוון טבריה

ישנו ציור מעולה ואינפורמטיבי בפרטים של מטוסים בריטיים מרחפים מעל הכנרת ותוקפים סירות שבורחות בים. צייר אותו בחור בשם סידני וויליאם קרלין (Carline, Sydney William) בשנת 1919. קרלין שירת כטייס בזירה האירופאית ובמקביל הוא נהג לצייר סצנות תעופה שונות. בשנת 1919 הוא נשלח למזרח התיכון מטעם מוזיאון המלחמה האימפריאלי בכדי לחקור ולתעד ולצייר אירועי קרבות שונים בחזית ארץ ישראל ושכנותיה. שווה להציץ במגוון העבודות המצוינות שלו שכוללות לדוגמה גם תיעוד אתרי קרבות בעזה, הפצצת החיילים הנסוגים בוואדי פרעה (נחל תרצה), בית שאן וכמובן גם הציור של המטוסים מעל הכנרת שעבר מספר סקיצות ושינויים.

שני מטוסים רודפים אחרי סירות עות'מאניות שנמלטות מצמח לתוך הכנרת. יוצר:  Sydney William Carline. מספר סידורי: Image: IWM (Art.IWM ART 4565)

לאחר כיבוש צמח נשלחו כוחות מזרחה לעבר גשרי הירמוך אולם הם נתקלו בכוחות משמר גרמניים ותורכיים חזקים שמנעו את ההשתלטות על הגשרים השני והשלישי על נהר הירמוך שפוצצו לבסוף. עיקר הכוח המשיך ממערב לכנרת אל עבר טבריה שנכבשה בקלות יחסית, והלאה לעבר גשר בנות יעקב ומשם מזרחה אל רמת הגולן וכיבוש דמשק בתאריך 01.10.1918.

לאחר הקרב בצמח. פרשי הרגימנט ה-11 חוצים את הירדן במוצא הנהר מהכנרת. ברקע ניתן לראות את בתי חצר דגניה. תמונה ברזולוציה ממש טובה ובהגדלה רואים לא מעט חצבים שפורחים על הכרך. צילום: Royston Clarence Gregory. מתוך קטלוג ספריית מדינת דרום אוסטרליה

זה לא סתם שאני כותב הרבה בבלוג על עמק הירדן והסביבה. שמונה שנים של מגורים בדגניה ב' חשפו לפני את האזור היפה והמעניין הזה עם ההיסטוריה הענפה שלו. לימודי ארץ ישראל במכללת כנרת, עם מיטב המרצים והתלמידים רק הגבירו את התיאבון. כשלמדתי שם לפני כחמש עשרה שנה מתחם תחנת הרכבת היה עדיין מטמנת האשפה של המועצה האזורית. טיפסנו למגדל המים (עוד לפני שהוצבו עליו מכלי המים) והיינו בטוחים שמיכל המזוט התת קרקעי הוא סובבן הקטרים שגיורא גודמן שלח אותנו לחפש.

הקמת תחנת הרכבת בצמח בשנת 1905, על הקו בין חיפה לדרעא, הביאה לפיתוח משמעותי של היישוב והפיכתו מכפר לעיירה. כל אזור עמק הירדן, טבריה והכנרת גדלו והתפתחו מבחינה התיישבותית וחקלאית, וצמח הפכה למרכז תחבורתי חשוב, קרקעי, ימי ואווירי כאחד. 

שחזור הקרב על צמח, נמצא במוזיאון המלחמה האוסטרלי. על השחזור ניתן לקרוא כאן

תחנת הרכבת הייתה במוקד הקרבות על צמח, גם בקרב בשנת 1918 וגם בשנת 1948 בקרב על העיירה ועל עמק הירדן. היותה של התחנה על שלל מבניה כיום אתר מורשת שימור, עם מרכז מורשת מעניין ובעיקר מעבר המחלקה ללימודי ארץ ישראל ללמוד בקמפוס התחנה הופכים את המתחם למקום חי ותוסס, אתר שימור פעיל וסואן. 

תיעוד וחשיפה של ענף בריכות הדגים שפעל בעבר בעמק הירדן בעזרת תוכנות מיפוי ממוחשבות [המדגה הסמוי מן העין-חלק ב']

 

בריכות הדגים של בית זרע ואפיקים- שנות ה-70-60 (באדיבות ארכיון בית זרע)

על צמיחתו ודעיכתו של ענף המדגה בעמק הירדן רשמתי עוד בשנת 2014 (קישור). בפרסום זה אני משתמש במפות ותצלומי אוויר משנים עברו בהן מסומנות בריכות הדגים, בעיקר באזור "בקעת כנרות" מדרום לימת הכנרת. נעזרתי בתוכנת QGIS/מערכת מידע גיאוגרפי (ממ"ג( לעיגון מפות ותצ"אות ישנות של עמק הירדן על גבי מפה עדכנית ולסימון והדגשה של אזורי בריכות הדגים של הישובים השונים. בנוסף, מצורף פה קישור למפת גוגל בה סימנתי שרידי מתקנים שקשורים לבריכות הדגים שנותרו בשטח. עם המפה ניתן  למצוא את מיקום השרידים בעזרת המכשיר הסלולארי.

במפות שיובאו בהמשך ניתן לראות את השינוי בגודל ותפרוסת ענף המדגה לאורך השנים, החל מתחילת שנות הארבעים והבריכות הראשונות שהוקמו, דרך העשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל- התפשטות השיא של המדגים בעמק, ועד לימינו אנו כשאין כבר בריכות דגים פעילות באזור (מדגה אפיקים האחרון שנסגר בשנת 2017).

יוצר המפה: Great Britain. Army. Royal Engineers. Fd. Survey Coy., 517

בתחילה הוקמו רוב בריכות הדגים בשטחי "הזור" של נהר הירדן, כשהחלוצות בתחום היו דגניה ב' וקבוצת כנרת בראשית שנות הארבעים. בכתבה מעניינת בעיתון הארץ מסופר על מחשבה לגידול דג השיבוטה באפיק הקדום של הירדן כבר בשנת 1938 (אזור בית המוטור וקבר בובה הפרדה).

בריכות הדגים התפשטו למשקים נוספים ובשנת 1944 היו בעמק הירדן כ900 דונם בריכות, בשנת 1946 היו 1735 דונם ובראשית שנות השישים כמעט 4000 דונם. לפי משה מרק מקבוצת כנרת היו שלושה גורמים שהניעו את המשקים להקים בריכות דגים בשנות הארבעים: חיפוש מקורות פרנסה נוספים, שטחי קרקע שלא התאימו לגידולים אחרים ושפע מים מן הירדן והירמוך.

מקור התצ"א: Great Britain. Royal Air Force Squadron, 680

בריכות דגים הוקמו ביישובים נוספים באזור, לאורך נהר הירדן והירמוך. כך לדוגמה בשער הגולן, כאשר בזמן חפירת הבריכות נתגלו שרידי התרבות הירמוכית, באשדות יעקב שמודגשת העובדה שיכלו לשאוב מנהר הירמוך מים ללא הגבלה וללא תשלום או בבית זרע שם התגבש צוות מקצועי ומסור מבני דור המייסדים ביחד עם צעירים בני הדור השני.

לאחר מלחמת העצמאות נוספו משבצות קרקע נוספות של סמח' ועבודייה, אז הורחבו שטחי החקלאות כולל בריכות הדגים. לקבוצת כנרת, אלומות, דגניה א' ואולי גם משקים נוספים היו שטחי בריכות מרוכזים ממערב לנהר הירדן באזור עבודייה, כך גם נקראו שטחים אלו בשפה המשקית.

יוצר המפה: מחלקת המדידות המרכז למיפוי ישראל

תור הזהב של ענף המדגה בעמק הירדן המשיך עוד בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, אז החלה ירידה ברווחיות הענף וביכולת לקיימו כענף יציב ומכניס. בשנים אלו הוחל בהסדרת נושא שאיבת המים, כמויות צריכתם ומחירם. היו באזור ארועי גניבות דגים רבות שהוריו מרווחיות המדגה והצריכו הפניית משאבים רבים. באשדות יעקב לאחר הפילוג נוצרו שני מדגים נפרדים, מצומצמים ובלי דור המשך ראוי. גורמים אלו ונוספים הביאו לסגירה הדרגתית של ענף המדגה בקיבוצים השונים, כאשר במהלך שנות התשעים נותרו בריכות פעילות רק באפיקים, שער הגולן ובהאון.

באדיבות אבי נבון, להב (אוסף מפות ארץ ישראל שלו)

בראשית המילניום הנוכחי נסגרו גם בריכות הדגים של שער הגולן והאון. ענף בריכות הדגים באפיקים המשיך לפעול עד לפני מספר שנים, אז נסגר אחרון המדגים הפעילים בעמק הירדן...

כתבה שהופיעה בעיתון 'ידיעות טבריה והצפון' בתאריך 07.03.2025

כפי שניתן לראות מהכתבה למעלה, גם כיום עדיין מדברים ועוסקים בענף המדגה באזור עמק הירדן, מזכירים אותו ומעלים תמונות וסרטונים. בשכבת בריכות דגים עדכנית מאתר משרד החקלאות (יוצר: עומר בן אשר, מנהל מחלקת הGIS במשרד החקלאות) ניתן לראות שמסומנים עדיין שטחי הבריכות של אפיקים וקבוצת כנרת (קישור-כאן, למי שאין תוכנת מיפוי ניתן לפתוח במרשתת בתצורת MAP VIEWER).

וידיאו של עבודה במדגה באשדות יעקב בשנות השישים (כך בכיתוב)

קישור למפת גוגל עם סימון שרידי מתקנים שקשורים לבריכות הדגים

תודות

אמנון לויה על השימוש בספרים ובמחקרים שלו שעוסקים בהתפתחות ענף המדגה בארץ

ברכה בנתור מארכיון בית זרע

שולה אבישר מארכיון אשדות יעקב מאוחד

רותם אלינסון על העזרה, הייעוץ וההכוונה עם תוכנות המיפוי השונות

לאנשי העמק וידעניה הרבים שעזרו לי רבות עם שפע אינפורמציה ומקורות

תחנת מאקרין בקו הרכבת בירמוך אשר מתחת לפני המים בסכר האחדות

 קו מסילת הרכבת בין חיפה לדרעא הוקם בראשית המאה העשרים כשלוחת משנה של מסילת הברזל החיג'אזית שבין דמשק בסוריה לעיר מדינה בערב הסעודית. הקטע שעבר בתחומי ארץ-ישראל שזכה לכינוי העממי "רכבת העמק" נמתח בין ים לימה, מנמל חיפה בים התיכון ועד לצמח על שפת הכנרת. המשך הקו טיפס לאורך עמק נהר הירמוך אל עבר העיר דרעא ברמה הסורית בחוראן,  עם מסילה סלולה לאורך 73 ק"מ לעומת קו אווירי של 50 ק"מ בלבד. קו הרכבת גישר על הפרש גבהים של כ-650 מטר בין צמח אשר בגובה 197 מטר מתחת לפני הים ועד לדרעא שנמצאת בגובה של 435 מטרים מעל פני הים.

בין צמח לדרעא הפרש גבהים של מעל 600 מטרים ומרחק אווירי של כ-50 ק"מ. חיתוך תמונה מאתר 'Google Maps'

לאורך 73 הק"מ של הקו בין התחנה בצמח לתחנה בדרעא הוקמו שבע תחנות רכבת עבור הסקת קטרי הקיטור, נבנו חמישה עשר  גשרים מאסיביים ולצידם עוד עשרות מעבירי מים קטנים יותר ונחצבו באזורים הרריים קשים שבע מנהרות, חלקן בעקלתון.

סימון התחנות לאורך הקו, הגשרים  ממוספרים באדום, המנהרות ממוספרות באדום עם האות T לפני כל מנהרה. מתוך מפה בריטית מזמן מלחמת העולם הראשונה. מאתר הספרייה הלאומית

סימון התחנות, הגשרים והמנהרות בערוץ הירמוך. חיתוך תמונה מהערך רכבת העמק בעברית בויקיפדיה. המספור פה שונה מהמספור שמופיע בדוח של מונסיל ובמפות מראשית המאה וכן הושמטה שמה של תחנת תל א-שיהאב

את בניית המסילה החיג'אזית ניהל הגרמני היינריך אוגוסט מייסנר (כאן קישור למאמר עליו מקתדרה) והוא הצליח לסיים את בניית הקו בשמונה שנים בלבד, בין השנים 1900-1908. על פועלו זו הוא זכה לאות הכבוד 'פאחה' מאת השולטן. לקטע המסילה שעולה מעמק-הירדן אל עבר החוראן הוצעו מספר מקומות מעבר, הצעה אחת דיברה על רמת אירביד מדרום לירמוך (מאמר של יהודה לבנוני ז"ל על ויילר, עמ' 13 ואילך) וכן היו גם הצעות לקו צפוני יותר, באזור ואדי סמך ואף גשר בנות יעקב והבאניאס (ראו במאמר של יאיר ספרן ותמיר גורן).

על רכבת העמק- ראיון עם חוקר הקו יהודה לבנוני ז"ל. מתוך פודקאסט המדינה שבדרך - רכבת העמק, כפר יהושע

מסילת הברזל בערוץ הירמוך הצריכה תחזוקה והשקעה רבה בשל תנאי מזג אוויר קשים ומפולות ושברים של מתקני הקו השונים. היה צורך לשמור ולהגן על הקו גם מפני חבלות ותקיפות של גורמים שונים לאורך השנים. בזמן מלחמת העולם הראשונה תכנן לורנס איש-ערב לפוצץ את הגשר השני במספר, הוא גשר אל-חמה/ גשר הרוחות, אך לבסוף הוא פעל מספר פעמים באזור המסילה הראשית בין דרעא לעמאן (כאן קישור לסיפור: 'לפוצץ רכבת' פרוייקט סיפור קצר). בזמן מערכת מגידו לכיבוש צפונה של ארץ-ישראל וסוריה על ידי הכוחות הבריטיים בספטמבר 1918 פוצצו הכוחות התורכים הנסוגים את גשר מספר 2 ואת גשר מספר 3 (ג'יסר אל-באנה). גם בראשית שנות העשרים בעקבות תסיסה ומאבקים מקומיים חובל גשר מספר 2 בידי כוחות בדואיים מקומיים והגשר תוקן סופית בשנת 1922 (על פיצוץ הגשרים כתבתי בארכיונתן בעבר).

הנסיעה בין צמח לדרעא ארכה כמעט שלוש שעות- עיבוד תמונה מוויקפדיה- רכבת העמק

קו המסילה המפותל וגשרי הענק בירמוך שימשו את טייסת 14 של חיל האוויר המלכותי הבריטי כמטרת אימונים בצילום אווירי בשנת 1933. במספור המקורי של הגשרים, בידי בוני המסילה וגם אצל גוטליב שומאכר ובדו"ח של מונסיל משנת 1907 נרשם הגשר בדלהמיה (נהריים) כגשר מספר 1, כאן נרשם הגשר הגבוה, גשר אל-חמה (מספר 2 במקור), כגשר מספר 1 וכך הלאה מזרחה. על משימת הצילום הזו מומלץ לקרוא  במאמר של דב גביש.

צילום מאתר פליקר של גשר מספר 11 (כך בכיתוב) ממשימת צילום הגשרים. ברקע נראית תחנה, כנראה תחנת מאקרין. בדו"ח של מונסיל ובמפות השונות גשר זה נרשם כגשר מספר 10

בליל הגשרים ביוני 1946 פוצץ הגשר הגדול על הירמוך ונותק סופית הקשר הרכבתי בין ארץ-ישראל לעבר הירדן וסוריה. בתקופת השלטון הסורי על אל-חמה בין 1948-1967 כנראה המשיכו לפעול רכבות בין דרעא לאל-חמה, בעיקר עבור קציני צבא ואורחים רמי דרג שבאו ליהנות ממנעמי המרחצאות החמים.

תמונת רכבת במתחם משנת 1965. מאתר 'נבטייה' בדף שעוסק בתחנת אל-חמה

תחנת א-שג'ארה, התחנה שנמצאת ממערב לתחנת מאקרין ולסכר האחדות, צילומים משנת 2006 באתר נבטייה

לאחר 1967 ואולי רק מהעשור האחרון של המאה, המשיכו רכבות קיטור לתיירים לנסוע בקו מדרעא מערבה לכיוון הירמוך, כנראה לפחות עד תחנת תל א-שיהאב שעדיין המסילה נמצאת על הרמה עצמה מעל לערוץ הירמוך. סכר מאקרין שנבנה בראשית המאה הנוכחית חסם סופית את המעבר במסילה לעבר ערוץ הירמוך.

תמונה מגוגל מפות שצולמה מפנים הסכר כשמפלס המים נמוך. בתמונה יש אופציה להתבוננות של 360 מעלות ורואים מבנה של 2 קומות ועוד קומה אחת צמודה, ייתכן מאד וזוהי תחנת הרכבת מאקרין!

הסכר שנבנה עבור אספקת מי שתייה וחקלאות לממלכת ירדן הוא בגובה של 110 מטרים מעל לקרקע ובאורך של 485 מטרים. מאגר המים שנוצר יכול להכיל 115 מיליון מ"'ק מים. העבודות על הסכר החלו בשנת 2004 בטקס בנוכחות המלך עבדאללה הירדני והנשיא הסורי דאז באשר אל-אסד והסכר החל לפעול בשנת 2011 (קישור לאתר בטורקית של אחת החברות שעסקה בבניית הסכר).

צילום של תחנת מאקרין מזמן מלחמת העולם השנייה. מתוך אתר פליקר

בחודש דצמבר 2024 דווח בכלי התקשורת השונים שכוחות צה"ל השתלטו על הסכר במסגרת הפעילות מול סוריה וידיעה זו היוותה את הטריגר עבורי לכתוב על תחנת מאקרין וסביבותיה. התחלתי לחפור באינטרנט בחיפוש אחר תמונות של התחנה והגשרים והמנהרות מסביבה. נעזרתי רבות בחן מלינג, מנהל מוזיאון רכבת ישראל ובאנשים ומומחים נוספים ועל כך אני מודה להם מקרב לב...

התחנות, הגשרים והמנהרות באזור סכר מאקרין. עיגון מתקני הקו השונים ממפת 1:50000 מאתר עמוד ענן בתוך תוכנת מערכת מידע גיאוגראפית  QGIS.  

דו"ח מונסיל משנת 1907 עם התחנות, הגשרים והמנהרות, עמוד 191. מתוך ספרם של יגאל שפי ויוסי בן ארצי "לכבוש את חיפה : המודיעין הבריטי והתכנית לכיבוש צפון ארץ-ישראל, 1907" הוצאת יד בן-צבי, 2018 

מונסיל סייר בכל רחבי המזה"ת בסוף המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים. הוא היה דיפלומט, ארכיאולוג וקרטוגרף והוא הכין עבור המודיעין הבריטי דו"חות ומפות של כל האזור וגם של אזור ארץ-ישראל וסביבותיה.

דו"ח מונסיל משנת 1907 עם התחנות, הגשרים והמנהרות, עמוד 192. מתוך ספרם של יגאל שפי ויוסי בן ארצי "לכבוש את חיפה : המודיעין הבריטי והתכנית לכיבוש צפון ארץ-ישראל, 1907" הוצאת יד בן-צבי, 2018

איור יפה של מונסיל של המנהרות והגשרים ממזרח למקארין. מתוך מאמר באנגלית על מונסיל ועבודת המיפוי שלו ברחבי האימפריה העות'מאנית