יום שבת, 25 באפריל 2020

גשר או אמת מים על וואדי פיג'אס?



בעבודות שיקום וניקוי בנחל יבניאל (שמו הערבי של הנחל- וואדי פיג'אס- משמר את המילה היוונית פגאי שמשמעותה מעיינות) שנעשו בשנה האחרונה נחשף גשר יפה מעל הנחל סמוך למקום מפגשו עם נהר הירדן.  הגשר היה ידוע ומוכר לאנשי האזור וישנן תמונות שלו גם מאמצע המאה העשרים. לאורך השנים כוסה הגשר בצמחייה עבותה ולא היה גלוי לעין. בתחילת שנות האלפיים הוצבו עמודי סימון משני צידי הגשר (דיווח של זלמן וינוגרדוב וברכה בנתור בעלון קבוצת בית זרע).
קשת מושלמת מעל לנחל יבניאל. מתחת לעץ האקליפטוס הגדול שנראה מאחור נמצאת מצבתו של 'שמעון הצדיק'

צילום מדף אלבום של יעקב מורן ליד הגשר בשנות החמישים (?). באדיבות ארכיון בית זרע






הגשר המרשים נמצא במצב השתמרות גרוע, כשחלקו העליון הרוס ברובו. קשת שלמה עוברת מעל הנחל ומחזיקה אותו ומצדיה ניתן לראות שרידי קשתות קודמות שנסתמו, דבר המעיד על בנייה ושיפוץ של הגשר לאורך מספר תקופות. בראש הגשר ניתן לראות שהוא שימש כתעלת מים עם תחתית ודפנות מטוייחות. באזור נהר הירדן מדרום לכנרת וכן בנחלים שמתחברים אליו ישנם שרידים רבים של טחנות קמח וסוכר מהתקופות השונות. גם נוסעים וחוקרים של העת החדשה מזכירים מתקנים אלו (לינטש', סקר הPEF, סארסילו ועוד) וכן חוקרים ישראלים שהבולטים בהם היו זלמן וינוגרדוב ושמואל אביצור.


ניתן לראות בגשר שנחשף את תעלת המים אשר קרקעיתה ודפנותיה מטוייחות





האזור שמדרום לכנרת היה צומת דרכים חשוב בכיוון צפון-דרום (טבריה לבית-שאן ) וכן בכיוון מזרח-מערב. שם עברה דרך הרוחב המפורסמת מעבר הירדן, החורן והבשן אל עבר מישור החוף ונבנו שם מספר גשרים לחצייה, כאשר  חלקם פעלו במקביל. בין מוצא הירדן מן הכנרת ועד מפגשו עם נחל יבניאל נותרו עד ראשית שנות העשרים של המאה הקודמת חלקים בולטים של שני גשרים גדולים- ג'סר אל קנטיר מול אזור חוות ביתניה תחתית וג'סר א-סיד ממש לפני נחל יבניאל. לפי אביצור שם הגשר בערבית- א-סיד מעיד על כך שהוא שימש גם כסכר  (אחד מיני רבים על הנהר באזור זה )אשר העלה את מפלס המים מצפון לו ואפשר הולכתם דרומה באמת מים אל עבר תחנות הקמח או הסוכר שבאזור אום-ג'וני ועובדייה. בחפירות ארכיאולוגיות בקרבת הגשר פורסם על שרידי תעלות ואמות מים שנחשפו ואשר מהלכן מוביל אל עבר הגשר שאני מניח ששימש יותר כאמת מים ולא למעבר אנשים, בעלי-חיים וכלי רכב. 
לינטש' שעבר באזור באמצע המאה התשע-עשרה מספר על סכרים ואשדים רבים שאילצו את המשלחת לעקוף אותם ברגל. חלק מסכרים אלו עזרו לנצל את הפרשי הגובה שבין הירדן ליד מוצאו מן הכנרת ודרומה משם היכן שעמדו הטחנות. בין מוצא הכנרת ועד עובדייה, מרחק של 6 ק"מ עם פיתולי הנהר (2.5 ק"מ בקו אווירי), נופל הירדן כ16 מטרים!!! יתרון טופוגראפי זה נוצל היטב לבניית מתקני כוח מים מן העבר הרחוק ועד לימי ההתיישבות הציונית עם הקמת מפעל נהריים.


במפת הP.E.F לא רואים סימון לאמת מים לאורך הירדן. שימו לב למיקום השגוי של כניסת נחל יבניאל אל נהר הירדן!

גם במפות שונות מהמאה התשע-עשרה ועד לאמצע המאה העשרים נראים תוואי תעלות מים משני עברי הירדן וכן תעלות מים מנחל יבניאל לכיוון הטחנות שבאום-ג'וני ועובדייה. במפת הP.E.F לא נראית תעלה פעילה לאורך נהר הירדן (אלא תעלה שמגיעה ממעלה נחל יבניאל) והדבר מתאים לתיאור שלהם של הטחנה שמתחת לאום-ג'וני כחרבה. אביצור מציין שהפעילות בתחנה זו חודשה רק לקראת סוף המאה התשע-עשרה והוא מוסר פרטים על רוחב האמה כ1.65 מטר ועל תעלה שיצאה מן הירדן דרומית לביתניה, חצתה את נחל יבניאל והגיעה אל תחנת הקמח שמול אום-ג'וני, אותה הוא מכנה תחנת עובדייה הצפונית או טחנת פיזם. טחנה זו פעלה מסוף המאה התשע-עשרה ועד סוף שנות העשרים של המאה הקודמת בשותפות בין השייח של עובדייה לבין דוד פיזם מטבריה. כיום הטחנה חרבה והרוסה ונמצאת במצב בליה גדול. ניתן לראותה היטב כאשר עומדים באום-גוני ומביטים דרומה. 'מימין' לה (ממערב) אפשר להבחין בתוואי תעלת המים שהגיעו אליה מהתעלה שהסתעפה מהירדן וחצתה את נחל יבניאל ייתכן אף מנחל יבניאל עצמו.




עיבוד לתמונה מאתר האינטרנט של דגניה א'- חריש באום ג'וני 1926. נראה שהמבנה הבהיר הבולט במרכז התמונה הוא של תחנת הקמח. מימין למבנה רואים את תוואי תעלת המים שהוליכה אליו.

שרידי התחנה בצילום מכיוון אום-ג'וני לפני כחמש שנים


במפה של מחלקת המדידות משנת 1943 (תוואי השטח נמדד בשנת 1932) ניתן לראות תעלת מים שיוצאת מהירדן מדרום לביתניה, חוצה את נחל יבניאל בגשר המדובר, ומגיעה אל תחנת הקמח. תוואי התעלה ממשיך בשני סעיפים שונים עד לתחנת עובדייה הדרומית אשר ממוקמת בצמוד לתל עובדייה ממזרח.


תוואי תעלות המים נראה בבירור. המפה באדיבות זוהר לביא (מורה דרך וחוקר פרטי)

ולבסוף, למזלם של שוחרי הטבע והסביבה ואף של אנשי עמק הירדן, חשב גם פנחס רוטנברג אשר הקים את אתר נהריים להשתמש ברעיון ובתוואי תעלות המים אשר מנצלות את הפרשי הגבהים באזור ולהקים ממש שם תחנת כוח נוספת לניצול כוח המים לייצור חשמל!!! 


חלק ממפת התכנון של פנחס רוטנברג- האזור שבין הכנרת לעובדייה. המפה באדיבותו הרבה של זוהר לביא (מורה דרך וחוקר פרטי)

הרעיון  כלל גם הקמת סכר בנחל יבניאל אשר יפנה את מי הנחל אל הכנרת וכן סכר  באזור תל א-דוויר ממזרח לשער הגולן אשר יסיט את מי הירמוך אל הכנרת.  ממוצא הירדן מן הכנרת תוכננה בתוואי הנהר תעלת עפר ישרה כדי להימנע מהנפתולים שמגדילים את המרחק ומתחת לביתניה אמורים היו המים להמשיך לזרום בתעלת בטון שתעבור ממערב לנהר (בתוואי של תעלות המים הקדומות) ועד לתחנת הכוח בעובדייה. בנוסף הייתה אמורה לצאת מצמח מסילת ברזל משנית לאזור ביתניה לעבודות בנייה ותחזוקה. התוכנית לא יצאה בסוף אל הפועל מסיבות שונות ונותרנו עם תחנת כוח אחת בלבד מרשימה ומיוחדת...


מפת התוכנית (התחנה השנייה מודגשת בצהוב). מתוך מאמרו של וינוגרדוב 'תחנת כוח הידרו-חשמלית על יד בית-זרע וסכר ליד תל דובר'

להרחבה ולחומר נוסף
בראש ובראשונה תודה רבה לברכה בנתור, מנהלת הארכיון של בית-זרע על הנגשת וחשיפת כל החומרים השונים
זלמן וינוגרדוב- מאמרים, ספרים ומחקרים רבים של האיזור
שמואל אביצור- סקר מתקני כוח המים בארץ-ישראל


יום רביעי, 27 בפברואר 2019

כפר הנופש הסורי בחמת גדר

שורת הבתים של 'כפר הנופש הסורי'- החזית הקדמית הפונה לירמוך

שורת הבתים של כפר הנופש. החזית האחורית



חמת גדר (מונח ישראלי המקביל למונח אל-חמה בו השתמשתי לשם המקום עד לשנת 1967) שוכנת בבקעה קטנה בערוץ הירמוך העשירה במים ובצמחייה. היא מובדלת מסביבתה במדרונות תלולים המקיפים אותה מכל עבר. זוהי חלקת ארץ ייחודית, בה שילוב בין הנוף הטבעי לבין פעילות האדם לאורך התקופות ההיסטוריות השונות, השאיר לנו אתר ארכיאולוגי מרשים ומתחמים היסטוריים מעניינים ומיוחדים.


אל-חמה בשנת 1938 , כמעט ללא מבנים. שם הצלם: הנס קשוב. מתוך: אתר אלבום הקורפורל, ספריית יונס וסוריאה נזריאן, אוניברסיטת חיפה, 2014 .    http://lib.haifa.ac.il/collections/corporal/index.php?option=com_content&view=article&id=154:019v1&catid=9:albumpages&It נצפה בתאריך 27/02/19

האתר הארכיאולוגי הבולט והמיוחד ביותר הינו אתר המרחצאות מהתקופה הרומית והביזנטית, אשר נחפר בשנות ה-80 של המאה העשרים. אתר משמעותי נוסף הוא בית הכנסת שנחפר עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת. את האתר ההיסטורי המרשים ביותר לדעתי מהווים מכלול הגשרים והמבנים  ומתקנים שונים של מסילת הרכבת ותחנת הרכבת של אל חמה. לאחריהם מגיעים המבנים והמתקנים השונים מהעת המודרנית הקשורים במרחצאות ובאפשריות הלינה לנופשים- 'המלון', המסגד הבולט לעין כל ו'כפר הנופש הסורי' בו אתמקד ברשימה זו.
כיום מתנהל במקום אתר תיירות משגשג ולצידו עומדים בעזובה ואף בשיממון רבים מן האתרים הארכיאולוגיים וההיסטוריים המרשימים, כשהם סגורים לביקורי קהל ונתונים לתהליכי בלייה והרס מן הטבע ומפעילות אנושית כאחד.

על פיתוח האתר בתקופה המודרנית

תכניות לפיתוח אל-חמה מבחינה תיירותית נעשו עוד בתקופה העות'מאנית בשנת 1909. קו הרכבת שעבר בבקעה והקמת תחנת רכבת במקום (עצירה למילוי מים לקטרים) היוו זרז לאופציה לפיתוח המקום מבחינה תיירותית ויצאה תכנית להקמת מלון שישרת את באי המרחצאות. תכנית זו לא התממשה עד לתקופת המנדט. יש לציין שבכל תכניות הפיתוח השונות שהועלו גם בהמשך דובר על חדרי אירוח בסמיכות למקורות המים ושילוב של הולכת מים מהמעיינות בתעלות.
בשנות ה-20 של המאה הקודמת החל להתעניין במקום סולימאן ביי נסיף שהיה בעל קשרים עם הבריטים וקיבל מהם זיכיון להפעלת האתר. החוזה הסופי נחתם בסוף שנת 1930 בו קיבל נסיף שטח של 194 דונם, כשליש משטח הבקעה. בשנות ה-30 לא נעשה פיתוח רציני באתר. המקום היה מבודד ודרך הרכב מכיוון צמח הייתה במצב רעוע. בנוסף היו לנסיף חיכוכים עם הבדואים והפלאחים השכנים באשר לגבולות הזיכיון. פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 השפיע אף הוא לרעה והאתר הפך לפרוץ וכמעט ללא נופשים. בדו"ח רשמי של פקיד ממשלתי נכתב כי יהיה זה שקר להניח שחוקי הממשלה שרירים וקיימים באתר...
בראשית שנות ה-40, עם סיום המרד וכן כיבוש סוריה (שהייתה תחת שלטון ממשלת וישי הצרפתית) בידי הבריטים, חזר השקט לאזור. הנופשים החלו לחזור ולבקר באתר המרחצאות. היו אלו בעיקר מן האוכלוסייה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית וכן מהאוכלוסייה היהודית של היישוב הישן. מידי שנה בעונת הרחצה היה מוקם באתר מחנה אוהלים גדול וסואן. בהמשך אותו עשור החלה תנופת בנייה מאסיבית. נבנה מלון האבן הגדול בשיתוף עם זאב ספיר ('מלון מרפא') ולצידו היו במתחם מספר מבני אבן שנבנו לפני כן ודירות קטנות נוספות. עד לפרוץ מלחמת העצמאות ידע המקום שנות פריחה עם מספר נופשים גדול אשר רובם המכריע היו יהודים.
בשנת 1948 השתלט הצבא הסורי על אל-חמה בדרך לפלישה אל עבר עמק הירדן ולאחר המלחמה נכלל המקום בתוך שטח האזורים המפורזים וכמעט ולא הייתה אליו גישה של אזרחים אלא רק סיורי משטרה. כל זה נפסק ב'תקרית אל-חמה' ב- 4/4/1951 אז נקלע סיור ישראלי של חיילי צה"ל לבושים במדי משטרה לעימות עם כוח סורי ושבעה חיילים נהרגו. מאז הפסיקה הנוכחות הישראלית באתר וסוריה השתלטה הלכה למעשה על המקום.

הקמת כפר הנופש הסורי

בתקופת השלטון הסורי המשיכה תנופת הבנייה באל חמה. מסילת הרכבת המשיכה לפעול כאשר אל-חמה משמשת תחנת קצה.


רכבת בתחנת אל-חמה שנת 1965. מתוך: אתר נבטייה (בנושא הרכבת החיג'אזית) http://nabataea.net/hamma.html   נצפה בתאריך 27/02/19

כנראה שימשה הרכבת בעיקר להבאת אנשי צבא וממשל בכירים לנופש באתר. מתחת למצוק שמצפון לתחנת הרכבת התפתח כפר שבו התגוררו כאלפיים איש. גרו שם בצפיפות רבה כפריים שעיבדו חלקות אדמה ממזרח למתחם (כיום שטח בריכות הדגים). יש להניח שרבים מהם גם עבדו במתחם הנופש ב'עבודות השחורות'.
למול הכפר המוזנח נבנו שני מתחמים עיקריים ומרשימים, המסגד הבולט לעין כל ו'כפר הנופש הסורי' שכיום מוסתר בצל עצי הפיקוס הגבוהים וסמוך למעין החם (עין-ג'ונס בפי המטיילים) ולגדר המערכת. מתחם זה שלא ידועה שנת ההקמה המדויקת שלו היה ככל הנראה בבעלות הצבא הסורי והוא שימש לאירוח קציני צבא ואנשי ממשל שבאו לנפוש במקום. המבנים הנאים בני קומה אחת, זהים בצורתם ולאורכם ניטעו עצי פיקוס. תעלת מים אשר מעליה נבנו שלושה גשרונים מבטון הובילה מים אל בריכות רחצה פרטיות שהיו בתוך כל מבנה.

נופשים ליד המעיין וברקע נמצא כפר הנופש. מבט לכיוון דרום. מתוך  אתר: palestine rememberd http://www.palestineremembered.com/Tiberias/al-Hamma/Picture34144.html  נצפה בתאריך 27/02/19

 ביוני 1967 עם כיבוש הרמה בידי צה"ל במלחמת ששת הימים  נכבשה בקעת אל-חמה ללא קרב. תושביה הערבים ברחו מעבר לירמוך אל ממלכת ירדן. בכתבה מעיתון על המשמר כחודש לאחר המלחמה מתואר הכפר המלוכלך והצפוף אשר במצוקים ולעומתו אתר המרחצאות המושקע והמטופח עם המסגד הגדול והמפואר ומועדון הלילה עבור קציני הצבא הסורי. והכותב ממשיך לתיאור כפר הנופש המרשים ומספר כי  "נסללו כבישים רחבים המולכים לרובע של בונגאלוס [כך במקור] המוקפים פארק מתוכנן בסגנון צרפתי, כשעצי הנוי והשיחים גזומים בצורות גיאומטריות. בכל בית שלושה חדרים וחדר אמבטיה כשלתוך בריכה בנויה זורמים מי המרפא הפרטיים של הנופשים במקום".

כפר הנופש בשנת 1968. מבט לכיוון צפון. הבתים היו צבועים בבז', המשקופים בלבן ותריסי העץ בתכלת. שם הצלם: יגאל אשוח. "באדיבות ארכיון הגולן". http://golanar.haifa.ac.il/scripts/topsrch/topapi.dll?Issues&H1&1&004553&%E0%EC%F0%E4%81%E1%E0%EC-%E7%EE%E4&0&0&0&0&0&0&0&0&0&0&0&0&99&99&33&33&99&99&33&33&99&99&99&99&99&99& נצפה בתאריך: 27/02/19


 בראשית שנת 1968 התיישבו במתחם תחנת הרכבת חברי גרעין מבוא חמה ועסקו שם בהכשרת הקרקע ובחקלאות עד אשר בסוף אותה שנה עלו להתיישבות הקבע במצוק שבדרום הרמה. כבר עם סיום מלחמת ששת הימים דובר על הכשרת מתחם המרחצאות ונעשו ניסיונות והכנות לפתיחתו מחדש, אולם המצב הביטחוני הרגיש והסמיכות לגבול ותקריות אש רבות מנעו את פתיחת המקום לציבור הרחב. במאי 1969 פוצצו מחבלים את בניין המרחצאות החדש שנבנה ובכך נסתם הגולל על הניסיונות לפתוח את המקום אשר הוכשר לבסוף לקהל רק באמצע שנות ה-70.
במתחם התיירות שנפתח לבסוף לא נכללו האתרים הארכיאולוגיים והמבנים ההיסטוריים שצמודים לגדר (המרחצאות העתיקים, המלון, כפר הנופש, אתר חפירות בית הכנסת ועוד) וכן מתחמים נוספים בבקעה. נספח השימור שהוכן עבור תכניות פיתוח עתידיות של האזור בא לענות על הצורך בתיעוד ורישום המכלולים הארכיאולוגיים וההיסטוריים במקום, וכן לתת הנחיות כיצד יש לשמרם ולשלבם בפיתוח העתידי שייעשה באתר חמת-גדר.

ההתייחסות בנספח השימור ל'כפר הנופש הסורי'

בנספח השימור מדובר ומתואר כפר הנופש מבחינה היסטורית ועכשווית. המתחם כולו הוא בן עשרה מבנים חד קומתיים זהים הבנויים במרווחים קבועים. שורות מסודרות של עצי פיקוס בוגרים נטועות בין המבנים. במתחם משולבת תעלה ששימשה בעבר להובלת מים מהמעיין ומעליה שלושה גשרונים. סידור המבנים יוצר חצר משותפת הפונה לירמוך. מבני העזר והשירות נמצאים מאחור.


בכל מבנה הותקן חדר רחצה פרטי לנופשים







חזק הטבע מהאדם. עצי הפיקוס שנשתלו לצד תעלת המים כבר גדלו ושורשיהם משתרגים ומסתעפים ומכסים את גשרוני הבטון





לפי נספח השימור זהו מתחם הפיתוח העיקרי שנוסף בתקופת השלטון הסורי. ישנה הערכה רבה למתחם המהווה התפתחות מודרנית של חמת-גדר, המשך ישיר לשימוש התיירותי של ניצול מי המעיינות מאז ימי קדם. כפר הנופש הוא בעל איכות אדריכלית ונופית גבוהה, זאת בשל השילוב של תכנון המבנים, החצרות והצמחייה שנשתלה מסביב. ניכרת השפעה מהאדריכלות הבין-לאומית והשפעה מודרנית על הבנייה.
המסקנה בנספח השימור, היא שמכיוון שהמקום  די שמור ולא ניזוק מבנייה חדשה בתחומו כמו גם הימצאותו בסמוך למעיינות, למרחצאות ולנהר הירמוך, הרי ש'כפר הנופש הסורי' הינו בעל ערך ייחודי וגבוה המצדיק שימור ופיתוח תיירותי.


מקורות

·         רשות העתיקות מנהל השימור- חמת גדר נספח שימור יוני 2011. אדר' מיכל רטנר אדר' יערה שאלתיאל מאתר רשות מקרקעי ישראל- תכנית לחמת גדר פארק טבע ותיירות (ראה נספחי הוראות שימור)
·         צבי אילן- משוט בארץ- טיולים באיזורים המשוחררים
·         ב. לביא- אל חמה היסטוריה שנשכחה אריאל 147-148
·         כתבה מעל המשמר, יום ו' 14/7/1967  אל רמת הגולן: חמת גדר
·         תיק תיעוד מגורי העובדים בתחנת הרכבת אל חמה/חמת גדר למסמך





יום שבת, 11 בנובמבר 2017

הלכנו לחפש חלמוניות ומצאנו פיל!


החלמוניות פורחות אצלינו בסתיו במגוון אתרים מן הצפון ועד הדרום. אתר  פחות נגיש וידוע נמצא במורדות הגלבוע היורדים אל עבר נחל בזק (הסימון חלמונית גדולה מופיע על המפה). 
חלמונית בח'ירבת בזרה
אתר הפריחה נמצא מדרום למלכישוע בסמוך לח'ירבת נר, אך יש צורך ללכת כ - 15-30 דקות עד האתר. את הרכב משאירים בבית המוכתר, שנמצא במפגש שבילי הרכב כחול-שחור (דרך עפר תלולה שיורדת אל העמק). משם ממשיך שביל הולכי רגל מסומן אדום שמוליך דרומה לכיוון נחל בזק וח'ירבת ביזרה.


בית המוכתר- משם יש ללכת ברגל אל סלע הפיל והחלמוניות
הסמ"ש האדום מושך פחות או יותר על אותו קו גובה ובדרך רואים לא מעט צבאים וכן את תחנות הצואה שלהם. גם משפחות שפני סלע רצות ומתחבאות בינות לסלעים.

אחרי כמה מאות מטרים השביל חוצה ערוץ נחל קטן ולאחריו ממשיך השביל מעל המצוקים. מספר רוג'ומים מסמנים את מיקום סלע הפיל (גם מופיע במפת הסמ"ש). אם יורדים מתחת למצוק לאט ובזהירות מגיעים מיד אל הסלע המרשים שאכן דומה לראש של פיל.
כשכלב ופיל נפגשים
לאחר הביקור בסלע עולים חזרה אל המצוק וממשיכים עם הסימון עד הירידה אל ח'ירבת ביזרה. מעל החורבות פוגשים בסמ"ש שחור שממנו מתחילים בטיפוס לכיוון הר אבנר, מסלול הליכה  יפה שאורך מספר שעות (מאתר I NATURE). החלמוניות עצמן נמצאות באזור החורבות מתחת למפגש השבילים וכן מתחת למצוק שממזרח.


סיורים באזור של חברי פורום אג'נדה טיולים ואתרים. וגם כאן 
וכאן

עדכון (11/11/17) משמעון כהן- בנ.ג 315 'מאחורי' בית המוכתר יש מקבץ מרשים של חלמונוית.
דגשים:
ההליכה לאורך המצוק לא קלה ויש צורך להיצמד אל הסימון ולא להתקרב לשפת המצוק. גם הירידה אל סלע הפיל לא פשוטה ויש לנקוט משנה זהירות. כדאי ללכת בקבוצה ולא לבד- האזור לרוב שומם ולא תמיד פוגשים מטיילים נוספים.
הכוונה בפרסום היא להנגיש ולחשוף מוקדי עניין בארצנו ואין כאן המלצה לטייל במקומות אסורים או לפרסם טיולים כאלה.











יום שישי, 23 ביוני 2017

רק בגבעה- אירועים, מקומות ומושגים מחיי מעין צבי


שיירת חג השבועות
כבר בשנת 1943 הונהגה על-פי יוזמתו של רכז תרבות דאז, חיים מסד, תהלוכה דרך שדות המשק כפתיח לטקס הביכורים עצמו. כל חג שבועות אורגנה שיירה של כל רכבי הקיבוץ, שירדה מהקיבוץ (המשטרה ושוטרים בני מעין-צבי היו עוצרים את התנועה בכביש 4) למסע בשדות ובבריכות הדגים. ווידאו של השיירה והחג שצילם ג'וני מסד ב1991
•בתמונה:השיירה בירידה לצומת זיכרון ובין בריכות הדגים (צולם ע"י אמירה סלע
, סוף שנות ה80)



באר בֶּה (צילום משנות ה 50/60 של מיכאל לווין)
בגרמנית:אָה, בֶּה, צֶה, דֶה, אֶף, גֶה. (a, b, c, d, f, g)
רבים ממקימי הקיבוץ יוצאי גרמניה, וכך זכו הבארות וגם חלקות המטעים לשמות
האלפא-ביית בהגייה בגרמנית. הבארות אָה, בֶּה, צֶה היו קיימות עוד לפני התיישבות הקבוצה והן שירתו את פרדס 'נזלה' בעזרת מערכת תעלות השקיה.

העדר (צילום: שמעון זיגמנד)
עדר הבקר לבשר החל בשותפות עם איכר מבנימינה במהלך שנות החמישים ובהמשך עבר העדר לניהול מלא של הקבוצה. בשטח שממערב לבריכה 4 הוקמה מכלאה ואזור לכינוס הבקר, כאשר שטחי המרעה השתרעו מטנטורה ועד למעגן מיכאל ואף באזור 'שטח יופי' בהר.

'המיחוטל' 
מיחוטל-מכשיר מכני חדיש (מפורום יידיש בתפוז).
המיחוטל הוא מתקן של שתי בריכות מים, שמהן שולחים את הדגים לשיווק. המתקן מאפשר לאחסן את הדגים עוד יום לפני המשלוח, וממנו נשפכים הדגים ישירות אל המשאית. כך אפשר להגיע ליותר ממשלוח דגים אחד ביום וניתן להכין את הכמות הרצויה ליום המחרת.

ביצת דיפל'ה שמו הערבי של ההרדוף 
חלקו התחתון של נחל דליה, בין כביש החוף להישפכו של הנחל לים. בשל רכסי הכורכר נוצרה הביצה המשתרעת בין בריכות הדגים, ובעבר היה ניסיון להפוך אותה לבריכת דגים, ניסיון שנכשל עקב קיום נביעות טבעיות בביצה, שמנעו את ויסות מפלס המים במקום.

 באסלוור 
'הביצה' או 'באס אל הווא' (קצה החווה). כך נקרא השטח שבין רכס הכורכר לבין הים. השטח החולי ובעל נוף הדיונות ניתן למעין צבי לשם חפירת בריכות בתחילת שנות ה 50  לאחר מו"מ עם פיק"א.



מלכת הפרחים- חוטמית זיפנית
רק במעין-צבי (כנראה) נקרא הפרח כך, משום שהוא צומח לגובה, ויפה כמו מלכה
לפי: נגה זיוון, גן ניצן




'הפטרייה' (שרידי הפטרייה האחרונה,1988. צילום-יוסק'ה נדלר)
צורת בנייה ייחודית למעין-צבי בראשית ימיה. לפטרייה הייתה צורת אוהל, בסיסה בנוי אבנים, וכיפה מעל הבסיס המעוגל שהוכנה מעמודי אקליפטוס שתומכים רצועת בד מרוחה בזפת.כיום שוקמה הפטרייה מחדש (קישור) וניתן להתרשם ממנה ב'גן אליעזר' בו גם תערוכת כלים ישנים, קקטוסים רבים, ופינות ישיבה.




 'מערת החזירים'
מערה בצלע הכרמל, על דרך שביל הביוב, שלפי התמונה למטה אפשר לראות שחזירים לא יכלו להיכנס לתוכה...
 שמה של המערה מיוחס ליוסי זיוון






'הגשר הרומי'
במעבר של נחל דליה את רכס הכורכר, מערבית למחלף פארדיס, נמצא גשר האבן הקשתי שנבנה ב 1898 בשביל מעבר הכרכרה של קיסר גרמניה בעת ביקורו בא"י.
 בקיבוץ בתור ילדים היינו מטיילים לאזור והגננות והמטפלות תמיד קראו לגשר
, הגשר הרומי....




‎'הבלוואר'
משאית מעודפי שלל של צה"ל, שפיזרה מזון בבריכות הדגים על ידי לחץ אוויר ממפוח. נחשבה פריצת דרך, ומפתחיה אברי גרין, איתמר שטולצמן ושלמה לוי(קולה) זכו ב"פרס קפלן" מטעם הסתדרות העובדים הכללית ב1958 (מתוך ספר היובל למעין-צבי).



מצפה שמעון
על שם שמעון אנגרס ז"ל ,שנספה בתאונת דרכים ב 1958.
 במצפה ישנה יד זיכרון לבני הקיבוץ שנפלו במלחמות ישראל, יד לזכר הטייס אמנון מניב ופינות ישיבה מול הנוף.

 
קישור לאלבום בפייסבוק עם ציוני דרך בהקמת מצפה שמעון




'העמדה'
במהלך מלחמת השחרור נבנו 8 עמדות הגנה מסביב לקיבוץ. זו כנראה עמדה מספר 2. כשנבנתה העמדה היא הייתה מרוחקת מאזור הישוב, ובבנייתה נעזרו בערביי האזור וגמליהם. (לפי שלמה טמיר, מתוך:סיפורי המקום-מעין-צבי בת 50).




'נחל אלפרדו'
רוב תעלות הניקוז בקיבוץ (וידיאו של התעלות מתחת לבית משפחת רכס שוצפות) התחברו בסופן לתעלה אחת ליד הבית של אלפרדו זרון (ומכאן שמו של הנחל), ומשם בנחל שירד מההר ליד מצפה שמעון ועד לכביש מספר 4.




'הרב קומתי'
הבניין בן 4 קומות (רצו 7, תושבי זכרון התנגדו) שכן בין מבני האולפן לצריפים. הבניין מעולם לא נצבע ולא הותקנה בו מעלית (פיר היה), אך החדרים היו ברמה גבוהה, והנוף מהקומות העליונות עוצר נשימה. (קישור לתמונות של זיו סגל בפייסבוק שמתעדות את הריסת הבניין ב2004)



'שטח יופי'
נקרא על שם יהודי דרום-אפריקאי בשם יופה, לו היה שייך השטח בעבר. השם שטח יופי נשמר בשל החורש הטבעי, וחיות הבר הרבות שהתגוררו שם (צביים, חזירי-בר, ציפורים וכו').

 כיום באזור בנויה שכונת "השמורה", שכונת מגורים של זיכרון-יעקב







 חציית בריכה 28
מסורת בצוות המדגה שהחלה כהתערבות בין פוניו לג'קי שדה. החוצים צריכים לעבור דרך הבריכה, בתוך הבוץ העמוק דרך של 800 מטר מצדה המערבי למזרחי.