קורותיו של סבא רבא אמיל: מומחה בייצור מוצרי אורתופדיה ותחבושות בעיר וינה בראשית המאה העשרים

 כשהתחלתי לחפש מידע על סבא רבא שלי, אמיל זינגר (Emil Singer), שחי לפני כמאה שנים בוינה אוסטריה נתקלתי בבעיה.   אדם בשם זהה חי ופעל באותן השנים בוינה והוא הפך להיות אמן תחריטים מפורסם עד אשר נרצח בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. 

וינה: רחוב ה"גראבן". תחריט מאת אמיל זינגר (Emil Singer), ראשית המאה ה-20. באדיבות המכון לאמנות של מיניאפוליס (MIA).

התמקדות בחיפוש אחר אמיל זינגר "שלי", אביה של סבתי אסתר זיגמנד, הצליח כאשר חיפשתי בארכיונים באוסטריה לפי שנת הלידה שלו וכן בעזרת מגוון מסמכים שמצאתי בעיזבונה של סבתי. אסתר זינגר (זיגמנד), בתו הבכורה של אמיל ואמליה (אמא של אסתר- נפטרה בשנת 1921 ואמיל התחתן עם יוהנה)  נולדה בשנת 1912 בוינה שהייתה אז בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. מאז שהיינו ילדים נהגה אסתר לספר לי ולאחי על תולדות המשפחה וקורותיה באוסטריה ובמדינת ישראל. בתור ייקית קפדנית היא שמרה תעודות ומסמכים חשובים, תמונות ופריטים נוספים. 

תעודת ההסמכה של אמיל זינגר כיצרן תחבושות ומכשירים אורתופדיים 1901-1904. התמונה הייתה תלויה על הקיר בבית סבתי וסבי במשך שנים רבות

כך הייתה תלויה אצלה ואצל סבי (משה) בבית תעודה של סבא רבא אמיל המעידה על סיום התמחות בהצלחה כיצרן תחבושות ומכשירים אורתופדיים משנת 1904. סבתא אסתר מציינת בספר הזיכרונות שלה שהוא היה תלמיד יהודי יחיד מבין 40 מתמחים. התעודה חתומה בידי ג'וזף אודלגה (Josef Odelga) שהיה ספק של החצר הקיסרית והמלכותית (k.u.k. Hoflieferant) בווינה. בחיפוש במרשתת וכן בעזרת צוות ספריית העיר וינה מצאתי אזכורים רבים לאודלגה ולמעמדו כספק החצר המלכותית. כאן אפשר לקרוא על הבית שהיה שייך לאודלגה שפעל במשולב כבית מגורים ועסקים. המבנה שימש כמרכז של חברת "J. Odelga", שייצרה מכשירים כירורגיים ואורתופדיים. בכתובים (בגרמנית) מוזכרות תכניות בנייה משנת 1898 להתקנת מערכת חימום קיטור בלחץ נמוך במרתף ובקומת הסוטרן (Souterrain), מה שמעיד על פעילות תעשייתית/לוגיסטית מתקדמת בתוך הבניין עצמו.

תעודת הצטיינות כחניך בתערוכת עבודת חניכים של וינה שנת 1904

תעודה נוספת מעידה על זכייתו של אמיל זינגר במקום השני בתערוכה מקצועית בווינה בשנת 1904, מה שיכול להעיד על כישרונו יוצא הדופן כבר כחניך. הצטיינות זו, לצד הכשרתו אצל ספק החצר היוקרתי אודלגה, סימנה אותו כאומן מבטיח ומחונן בתחום המכשור הרפואי והאורתופדי ובוודאי עזרה לו במוניטין ובמשיכת לקוחות אל העסק שלו. בכרטיס ביקור שלו שגם הוא נשמר אצל סבתי מופיע האזכור לכך שהוא זכה בפרס חניך מצטיין. המודעה מציינת כי אמיל זינגר הוא מומחה בייצור עצמי של מגוון פתרונות אורתופדיים, הכוללים חגורות בטן, מחוכים וחגורות שקע מכל הסוגים. בנוסף, העסק מציע התאמה אישית של מדרסים, גפיים מלאכותיות ופרוטזות, תוך הקפדה על ביצוע כל עבודות התחום ברמה מקצועית וביצוע תיקונים מהירים. בצדי המודעה ניתן לראות דוגמה של מוצר אורתופדי שהוא מייצר ובתחתית העמוד הופיעו פרטי הקשר: מספר טלפון וכן כתובת העסק שלו ברובע ה17 בוינה: WIEN, XVII., VERONIKAGASSE 4

כרטיס הביקור של המומחה למוצרי אורתופדיה אמיל זינגר

דוגמאות למוצרים אורתופדיים שהכין אמיל ונשמרות אצלנו במשפחה

בתמונה הבאה שלוקחה ממדריך העסקים  (The Lehmann) / "דפי זהב", של וינה משנת 1924 מצאתי את שמו של אמיל זינגר בציון כתובת החנות שלו בקטגוריה של אנשי מקצוע מומחים למוצרי אורתופדיה. כאן לא מופיע מספר טלפון ליצירת קשר ומכאן אני מניח שכרטיס הביקור שהוצג מקודם הוא משנים מאוחרות יותר.

סבא רבא אמיל במדריך העסקים של וינה משנת 1924

ותמונות יפות נוספות שזכורות לי מבית סבי וסבתי הן של כל המשפחה יושבת לצילום קבוצתי. הימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה והיהודים הרגישו חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית וכאזרחים שווי זכויות באותה העת חשו רגש פטריוטי ורבים מהם התגייסו לצבא. באחת התמונות מהאלבום של סבתא אסתר יושבים הוריה של אמליה, אמה של אסתר, ולידם עומדים אמיל זינגר וארבעה מאחיה של אמליה כשכולם לבושים במדי הצבא האוסטרי.

חיילים בשירות פראנץ יוזף. הבחור שעומד שני משמאל הוא סבא רבא אמיל. 

"תור הזהב" של יהודי אוסטריה שהחל במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה החל להתערער במהלך המאה העשרים והוא הגיע לסיומו עם סיפוח אוסטריה לגרמניה (האנשלוס) בחודש מרץ 1938. בחודשים שלאחר מכן נאלצו יהודי וינה להירשם במחלקת ההגירה של הקהילה היהודית (IKG) ולמלא שאלונים מפורטים שנועדו במקור לסייע בבריחה מרדיפות הנאצים, אך שימשו את המשטר גם לנישול רכוש ולגירוש שיטתי. כיום, אותם "שאלוני הגירה" מהווים את אחד המקורות התיעודיים המקיפים ביותר על יהדות אוסטריה, ומאפשרים לדורות הבאים להתחקות אחר גורל משפחתם וההיסטוריה הקהילתית של ערב המלחמה. 

התיק של סבא רבא אמיל, ובו פרטים גם על שאר בני המשפחה נסרק גם הוא ועלה למרשתת. יש בו 20 מסמכים סרוקים עם הבקשות השונות. מיד לאחר "ליל הבדולח" בנובמבר 1938 נעצר אמיל זינגר ונשלח למחנה דכאו, בו שהה כמה חודשים. הוא שוחרר כנראה בראשית 1939 ונצטווה לעזוב את אוסטריה בהקדם האפשרי. 

דף בו מופיעה הבקשה של סבתא אסתר להגר מאוסטריה לגרמניה. מקור: אוסף בקשות הגירה מווינה (1938-1939), MyHeritage / ארכיון הקהילה היהודית בוינה (IKG), תיק אמיל זינגר (Emil Singer), פריט מס' 250503-R12, עמוד 19.

סבתי, אסתר, הגישה עוד לפני "ליל הבדולח" בקשה לוויזה לאנגליה והתכוונה לעבוד שם כעקרת בית. בספר הזיכרונות שלה היא מספרת איך לאחר מאסרו של אביה והחרמת הרכוש של המשפחה היא נאלצה להתחנן לבקשת סיוע כספי עבור מסי הנסיעה, קבלת דרכון ואישור עבודה באנגליה, סכום אותו היא הצליחה לגייס בסופו של דבר. אסתר עזבה את אוסטריה לאנגליה דרך בלגיה בתאריך 30/12/1938 בזמן שאביה היה עדיין עצור בדכאו.

מספר הזיכרונות של אסתר זיגמנד

מספר הזיכרונות של אסתר זיגמנד

אמיל זינגר, אשתו יוהנה ובנם הצעיר קורט ניסו לצאת מאוסטריה לשנחאי בסין אך ללא הצלחה. קורט, בן השבע-עשרה באותו הזמן הצליח לצאת בסופו של דבר בעזרת עליית הנוער ולהגיע לארץ-ישראל. במסמכי ההגירה שלו רשום שאחיו הגדול לאופולד/פולדי מתגורר בארץ בקריית ביאליק וייתכן שנקודה זו עמדה לזכותו בקבלת האישור לנסיעה. בסופו של דבר עזבו אמיל ויוהנה לאיטליה, שם נפרדו דרכיהם. במשך כל שנות המלחמה הם חיו באיטליה בלי לדעת קורותיו של האחר עד שהם נפגשו שוב לאחר המלחמה ועלו ארצה (שם היו פולדי וקורט, וגם אסתר שהגיעה בשנת 1947). בספר הזיכרונות של אסתר ישנו צילום של אמיל עם אהרון אבני (פריץ שטיינר) שהיה קרוב משפחה רחוק ושירת בבריגדה היהודית. בדף המידע של אהרון אבני מאתר מוזיאון המלחמה היהודי הוא מספר על המפגש עם הפליטים היהודים באיטליה.

מספר הזיכרונות של אסתר זיגמנד

סבתי אסתר חזרה לביקור באוסטריה ובוינה בשנת 1970. היא פגשה בני משפחה שנותרו בחיים והתרגשה מאד. לצד זאת היא חשה תחושת זרות ונשאה עמה זיכרונות לא טובים מעזיבתה 32 שנים קודם לכן. אסתר מספרת איך היא הלכה לבקר בבית המשפחה, דפקה בדלת והאישה שעמדה מולה אמרה לה מופתעת "את עוד חיה?!". שכנים אחרים היו יותר מסבירי פנים והכניסו את אסתר לביתם, נתנו לה מתנות ותיארו לה איך הם עזרו ליהודים במהלך המלחמה.

במשך כל שנות חייה שמרה סבתא אסתר על קשר עם ארגון יוצאי מרכז אירופה ועם הוועד המרכזי של היהודים יוצאי אוסטריה בישראל. בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת זכינו אני ואחי שמעון לבקר בטיול שורשים באוסטריה בסיור מעניין ומרגש ביחד עם צעירים ישראלים, שמשפחתם במקור מאוסטריה בשיתוף עם צעירים אוסטרים בני גילינו. 

בכתיבת רשומה זו נעזרתי לא מעט בתוכנת AI ג'מיני להבנת הטקסטים ולמציאת לינקים במרשתת וגם בתוכנת גוגל לנס. ייתכנו אי אלו אי דיוקים וטעויות ואני מתנצל על כך מראש. (-:

את דוגמאות המוצרים האורתופדיים שמרה סבתא אסתר בתוך תיבות יפות של עוגות זאכרטורטה שהיינו מקבלים פעם בשנה מאוסטריה מפרנצל, חבר טוב של אסתר ומשה. תיבה זו היא של עוגה שקיבלנו מקונדיטוריית מלון אימפיריאל בוינה וישנן גם קופסאות עוגה שנשמרו אצלנו ממלון זאכר בוינה, שם לפי הטענה הומצאה עוגה זו...